מדינת ישראל נ' עליוי(עציר)

גזר דין

הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן שבפני, עבירה של נסיון התפרצות למקום מגורים. העבירה היא מיום 6.11.09 ובוצעה בסביבות השעה 00.05 כאשר עלה הנאשם על עגלת פסולת, פתח שלבי התריסים בדירה שבבעלות הגברת שרה טל, וניסה להכנס דרך חלון הדירה.

בעניינו התקבל תסקיר, מרביתו כולל אינפורמציה מפי הנאשם עצמו, בלא הצלבות, כאשר התמונה המצטיירת היא של ילדות קשה אשר הביאה להתדרדרות לשימוש בסמים לרבות הרואין, השתלבות בחברה עבריינית ומעורבות בפלילים מאז שנת 2000.

הנאשם נשפט בשל העבירות שביצע לתקופות מאסר ממשיות, הוטלו עליו מאסרים על תנאי , מאסרים על תנאי הופעלו והוטלו שוב מאסרים, ונראה כי הענישה שהוטלה עד כה לא היה בה די כדי להרתיע.

השאלה הנשאלת היא מה הענישה ההולמת אדם בנסיבותיו וגם על רקע העבירה בה הורשע.

עמדת התביעה היא להפעלת המאסר על תנאי , להטלת מאסר בפועל לתקופה ממשית, מאסר על תנאי קנס ופיצוי.

עמדת ההגנה היא להתחשבות מירבית בנאשם, כאשר לא הוצג לי צפי טיפולי מכל סוג שהוא.

מהתסקיר עולה כי מאז מעצרו של הנאשם התנקה מסמים, לדבריו של הנאשם, כך על אף שבסביבתו סמים בשפע.

בהתחשב בכך שתקופת המאסר המותנה עומדת על 12 חודשים לריצוי בפועל, ואין בפני נימוקים להארכתו, סבורה הייתי כי נכון יהיה להטיל תקופת מאסר אשר יהא בה כדי לסייע לנאשם שהוא חסר מסגרת תומכת או כתובת מגורים, להתנקות מן הסמים במידת האפשר, בעת שהותו בכלא.

אשר לי, בכך נשיג גם את מטרת ההרתעה, ולצידה אפשרות לשיקום, אפשרות שאולי לא ניתנה לנאשם עד כה.

בהתחשב בכללים הנוהגים כאשר מתבקש שיקום, היינו מסגרת גמילה בכלא, חייב גזה"ד שלא להיות קצר מתקופה של 18 חודשי מאסר.

אשר לי, בנסיבות בכללותן, זו הדרך הנכונה ללכת כדי לסייע לנאשם.

לפיכך, מוצאת אני להפעיל את המאסר המותנה של 12 חודשים מת.פ. 7459/07 לריצוי בפועל.

בתיק זה, מוטלים על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

את המאסרים, המופעל והמוטל, ירצה באופן חופף ומצטבר לתקופה שתגיע לכדי 21 חודשי מאסר, מיום מעצרו 6.11.09.

שטוחה המלצתי כי מיד עם רישומו של הנאשם כאסיר, יובא עניינו בפני הגורמים המתאימים בשב"ס, אשר יבחנו בדחיפות את שילובו במסגרת של טיפול גמילה בכלא חרמון.

כמו כן מוטלים 6 חודשי מאסר אותם לא יישא אלא אם תוך שנתיים מעת שישוחרר יחזור ויעבור על העבירה בה הורשע.

איני רואה בנסיבות בכללותן לחייב בקנס או בפיצוי.

חוזרת אני ועותרת כי עניינו של הנאשם ייבדק מיד.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.