מדינת ישראל נ' עליאן

גזר דין

מבוא

הנאשם שבפניי הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בשכרות בשל סירובו ליתן דגימת דם, נהיגה ברשלנות, מהירות בלתי סבירה, סטייה מנתיב וגרם נזק לרכוש.

על פי המתואר בכתב האישום, עסקינן בתאונת דרכים עצמית, בה התנגש הנאשם באדנית על שטח ההפרדה בין המסלולים. על פי כתב האישום, רשלנותו של הנאשם מתבטאת בכך שסטה מנתיב נסיעתו תוך כדי סיכון, ובכך שלא שמר על ימין הדרך ועבר למסלול הנסיעה הנגדי בכיוון נסיעתו, תוך נסיעה במהירות בלתי סבירה וע"י כך גרם לתאונת דרכים בה נחבל בגופו הנאשם ונגרמו נזקים לרכבו. עוד מואשם הנאשם כי סירב לתת דגימת דם לפי דרישת השוטר, בכך שנעלם מבית החולים מיד לאחר שהסכים למסור דגימת דם.

התסקירים

ביום 07.04.13, הוגש תסקיר בעניינו של הנאשם. שירות המבחן ציין כי לגבי העבירות נשוא כתב האישום, הנאשם "קיבל על עצמו אחריות לביצוען, והביע חרטה. בפנינו חש בושה ומבוכה לאור התנהלות, עוד תיאר חוויה של נסיגה במצבו, לאחר שחש התקדמות בחייו, כשמשתדל לדבריו לתפקד בחייו באופן חיובי....". עוד ציין שירות המבחן כי הנאשם "...הביע שאיפה לניהול אורח חיים תקין משולל עבירות, כשלדבריו שומר על מסגרת של עבודה ומשפחה, ונראה כי במשך תקופה ממושכת ובאופן יחסי, נמנע ממעורבות בפלילים וניהול של אורח חיים שולי".

שירות המבחן התרשם, כי אין להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל וזאת מאחר ו"שליחתו למאסר בפועל עלולה לגרום לנסיגה במצבו, והימצאותו באווירה השוררת בכלא עלולה להעמיק אצלו דפוסי התנהגות שוליים העלולים להביא אותו למעורבות בעייתית ועבריינית בעתיד". משכך, המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה קצרה ככל שניתן, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את חומרתן של העבירות המיוחסות לנאשם כאשר הוא נוהג ברכב כשאינו בעל שליטה כאשר הוא הכניס עצמו במודע למצב זה.

עוד ציין ב"כ המאשימה, כי לנאשם עבר פלילי בו נדון למאסר בפועל מספר פעמים. בנוסף, ציין ב"כ המאשימה, כי לנאשם עבר תעבורתי הכולל 69 הרשעות קודמות ביניהן עבירות חמורות. העבירה האחרונה בוצעה בשנת 2012.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך תקופה ממושכת של 4 שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

מנגד, טוען הסניגור כי העבירה האחרונה בוצעה בשנת 2000 כלומר במשך 13 שנים הנאשם לא מעורב בפלילים. הסניגור הדגיש את העובדה שהנאשם התחתן בשנת 2003 ואב לשתי בנות, ומאז חל שינוי מהותי בחייו.

הסניגור טוען, כי הנאשם השתקם וזה מתבטא גם באורח חייו לרבות יציבות תעסוקתית, שכן הוא עובד כנהג משאית.

הסניגור טוען, כי העבירה נשוא כתב האישום בוצעה ביולי 2007 וכתב האישום הוגש רק באוגוסט 2010.

לטענת הסניגור, הנאשם היה פסול מנהלית במשך 60 יום. בנוסף, הנאשם נפסל עד תום ההליכים מיום 20.08.12 משכך, לטענת הסניגור, מספטמבר 2012 ועד אוגוסט 2013 הנאשם היה מובטל וחי מחסכונות שחסך במשך שנים. אולם, כיום, הנאשם מצא עבודה חדשה. לפיכך, מבקש הסניגור כי יש להסתפק בתקופה זו שבה הנאשם היה פסול.

הסניגור מבקש, כי במידה ובית המשפט יקבל את המלצת שירות המבחן אזי שעונש המאסר בדרך של עבודות שירות יהיה לתקופה קצרה ככל שניתן וזאת בהתחשב בעובדה שהנאשם החל לעבוד בעבודה חדשה.

נהיגה בשכרות וגרם תאונת דרכים

אין חולק, כי העבירות אותן ביצע הנאשם הינן עבירות חמורות. אין צורך להכביר במילים לעניין חומרתה של עבירת הנהיגה בשכרות ועל אחת כמה וכמה במקרה שבפנינו וזאת בשל מימוש פוטנציאל הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה בשכרות, גם אם תוצאות התאונה במקרה הנוכחי לא היו חמורות.

על פי תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא לחוק העונשין, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו- 40ה לחוק העונשין.