מדינת ישראל נ' עליאן(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב בגין שלושה אישומים שונים בהם מיוחסות לו, בין היתר ,עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ורשיון נהיגה שפקע משנת 2004.

טיעוני הצדדים:

המבקשת טוענת כי בשלושה מועדים שונים נהג המשיב (כיום בן 28) , למרות שרשיונו פקע משנת 2004 כאשר הוא פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה ביודעין בפסק דין של בית המשפט לתעבורה בירושלים מיום 23.1.2011 , שם נפסל המשיב בפניו ל – 4 שנות פסילה , ובין היתר גזר עליו בית המשפט 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, תנאי שהוא חב הפעלה לכאורה לגבי האירועים המיוחסים בכתב האישום הנוכחי. בנוסף, כנגד המשיב קיים עונש מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך שלוש שנים בהתאם לגזר דין מיום 2.5.2012 בתיק מס' ת.פ. 8059/08 בפני כב' השופט אורי בן דור, מבית המשפט השלום בירושלים. באותו גזר דין לא שיחרר עצמו בית המשפט מהחובה להעיר לנאשם ולהזהיר אותו שלא כדאי לו לנהוג פעם נוספת בזמן פסילה והיה וינהג בזמן פסילה כי אז אין מנוס שבית המשפט יגזור עליו עונש של מאסר בפועל.

המבקשת טוענת שקיימות ראיות חזקות המוכיחות את אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. מדובר בשלושה אישומים בעבירות חמורות שהמשיב שב ונוהג למרות שרשיונו אינו בתוקף משנת 2004 ועל אף הפסילה שהוטלה עליו בשנת 2011.

למשיב עבר תעבורתי עשיר זאת בנוסף לעבירות הפליליות שעולות מגילון ההרשעות הפלילי.

המבקשת מדגישה כי עצם נהיגתו החוזרת של המשיב על אף עונש הפסילה שהוטל עליו, העובדה שרשיונו אינו בתוקף משנת 2004 ועל אף התנאי המרחף מעל ראשו, מוכיח הדבר שאימת הדין אינה נר לרגליו. על כן טוענת המבקשת כי אין ליתן אימון במשיב ששב ונוהג ולפיכך היא מבקשת שלא לבחון חלופת מעצר במקרה זה.

מנגד, טוען ב"כ המשיב כי על אף קיומן של ראיות לכאורה לגבי האישום הראשון, הרי לגבי שני האישומים השני והשלישי, לטענתו, לא קיימות ראיות לכאורה מאחר ומדובר בשני אירועים המתבססים על דוחות בדוקאי ובשני אירועים אלה המשיב לא נחקר ואף לא מולאו מזכרים של השוטרים ולא דוחות פעולה כלשהן.

ב"כ המשיב הציע חלופת מעצר של מעצר בית בהשגחת הוריו בנוסף לערבויות נוספות על מנת לשחררו בתנאים.

דיון

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים אני מוצא כי לא קיימת מחלוקת באשר לכך שישנן ראיות לכאורה לגבי נהיגה בזמן פסילה ונהיגה כשרשיון הנהיגה פקע משנת 2004, זאת לפחות לגבי האישום הראשון. לגבי שני האישומים האחרים, דומני כי ניתן להתבסס על שני הדוחות שמולאו על ידי השוטרים שצפו במשיב נהוג באותם מועדים.

למשיב קיים עבר פלילי עשיר בגין התחזות כאדם אחר, נהיגה בזמן פסילה, גניבת רכב, ניסיון תקיפה , החזקת נכס חשוד כגנוב , החזקה או שימוש בסמים לצריכה עצמית, , ועבירות של הצתה. עברו התעבורתי של המשיב מכביד במיוחד , למשיב 39 הרשעות קודמות רובן בתקופה בה המשיב לא היה מורשה ובניהן גם עבירות של נהיגה בזמן פסילה.

למשיב ניתנה הזדמנות פעם אחר פעם לתקן את דרכיו ולחדול מלנהוג ללא רשיון נהיגה בתוקף או בזמן פסילה, אך הוא שב ונוהג ועושה דין לעצמו.

מסוכנתו של המשיב שישוב וינהג הינה גבוהה ביותר. והוא הוכיח במעשיו ולא פעם כי אין מורא הדין עליו , וכי אין בכוונתו לחדול מלנהוג.

מקובלת בפסיקה הקביעה כי מי שנהג ללא רשיון בתוקף או כשהוא בזמן פסילה מתקיימת לגביו חזקת המסוכנות היות ובמעשיו יש כדי להוכיח זלזול ברשויות החוק ויש חשש כי הוא ישוב וינהג במידה ולא ייעצר.

לצערי אינני סבור כי החלופה שהוצעה למעצר בית בפיקוח שני הוריו יכולה להיות חלופה מספקת או ראוייה בנסיבות בהן המשיב עושה דין לעצמו ונוהג כל אימת שמזדמן לו. כלל לא הוכח כי שני הוריו הפנסיונרים מסוגלים להשגיח על המשיב כל שעות היממה. בכך למעשה בנסיבות המקרה, לא ניתן לאיין את עילת המעצר בדרך של חלופה.

על כך נקבע בפסיקה: "על בית המשפט ליתן דעתו לסוגיית החלופה ולהתייחס אליה בהחלטתו אך בהחלט ייתכנו מקרים בהם יסבור בית המשפט כי בנסיבותיו של המקרה שבפניו לא ניתן לאיין את עילת המעצר בדרך של חלופה ואם זו מסקנתו, אין טעם ואין צורך לבחון חלופות קונקרטיות [ראו: בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל, פסקה 6 ([פורסם בנבו [2.11.2004) ; בש"פ 7985/09 חאלד נ' מדינת ישראל, פסקה 14 ([פורסם בנבו [15.10.2009))". [בש"פ 8646/ עמר נ' מדינת ישראל ([טרם פורסם], (10.11.2009) פסקה 7 להחלטת כב' השופטת חיות[

כיוון שאני סבור כי אין ליתן אימון במשיב וכי שיחרורו יהווה סיכון לציבור , איני סבור כי חלופת המעצר שהוצעה היא אפקטיבית.

"כידוע, שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מבוססת על היכולת ליתן אמון בנאשם" (ראו למשל: בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] , 22.2.2007 ) ; בש"פ 4574/07 מדינת ישראל נ' אבוקיעאן ([פורסם בנבו]28.5.2007)).

וביחס לעברו הפלילי המכביד ועברו הדומה של המשיב נאמר בפסיקה כדלקמן: