מדינת ישראל נ' עלי(עציר) ואח'

החלטה

לפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים .

למשיב 1 מיוחסות 3 עבירות של כניסה שלא כחוק לישראל .

למשיב 2 מיוחסת עבירה אחת של כניסה שלא כחוק לישראל .

אין חולק כי למשיב 2 הרשעות קודמות בעבירת כניסה שלא כחוק לישראל וכן בעבירות נלוות, כי ריצה בגינן מאסר בפועל וכי תלוי ועומד נגדו מע"ת.

עוד אוסיף כי המשיבים הינם אחים ומהודעותיהם עולה כי הם נכנסים לארץ על מנת לעבוד וזאת באופן קבוע למדי .

אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה .

אשר לעילת מעצר. אין להכביר דיבור אודות קיומה של עילת מעצר בגין חשש להמלטות מן הדין, נוכח מקום מושבם של המשיבים , והדברים כבר פורטו והורחבו בפסיקה .

אשר למשיב 2 – הרי שנוכח עברו הפלילי קיימת לגביו גם עילת מסוכנות.

ההלכה לעניין אפשרות שחרורו לחלופה של מי שמיוחסת לו כניסה שלא כחוק לישראל בוארה בבש"פ 10418/08 טאלאלקה. בית המשפט העליון קבע באותו עניין כי במרבית המקרים בהם מואשם אדם בעבירה כזו, אין מנוס ממעצר וכי השאלה האם בנסיבות העבירה והחשוד ניתן להפחית את חשש ההמלטות בחלופת מעצר בישראל או אף בשחרור לשטח גופו תוך הפקדה וערובות של ישראלים, היא תלויית נסיבות. בית המשפט הוסיף כי עם שחרור לחלופת מעצר בישראל, אפשרי במקרים מסויימים , הרי ששחרור והפקדה לשטחי הרשות יתאים במקרים שיהיו מעטים אף יותר. באותו עניין נראה כי היתה נשקלת אפשרות של שחרור לחלופה למרות קיומו של עבר פלילי מסויים (אם כי רחוק), ומה שהיטה את הכף למעצר היתה עבירה נלווית של התחזות לאחר אשר לדעת בית המשפט שללה את האפשרות ליתן באותו משיב אמון.

הסנגור הפנה לפסיקה מסויימת בה שוחררו נאשמים בכניסה שלא כחוק לישראל בערובה ואולם בחנתי את אותו מקרה ומתברר כי היה מדובר באנשים מבוגרים ללא עבר פלילי ואף ללא כניסות קודמות לישראל.

מכאן למשיבים שבפניי.

אשר למשיב 2 , נוכח עברו הפלילי וקיומו של מאסר על תנאי , לא ניתן לתת בו אמון ולדעתי אין אפשרות לשחררו בערובות או לחלופת מעצר כלשהי ולפיכך אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.

אשר למשיב 1, לאחר ששקלתי בכובד ראש בדברים, נוכח העדר עבר פלילי והעדר עבירות נלוות, ומשנמסר כי בין בני משפחתו הקרובים יש בעלי אישור כניסה קבוע לישראל, באתי לכלל דעה כי ניתן לנסות ליתן בו אמון וכי ניתן לשחררו בערובות כספיות ניכרות אשר יהא בהן כדי להבטיח את התייצבותו לדין.

אשר על כן, אני מורה כי המשיב 1 ישוחרר בתנאים הבאים:

1.התחייבות עצמית בסך 20,000 שח.

2.ערבות צד ג' של שני ערבים אזרחי ישראל בסך 20,000 ₪ כל אחת.

3.הפקדה כספית במזומן בסך של 15,000 ₪.אפנה בהקשר זה לקביעת בית המשפט העליון בעניין בש"פ 1430/10 לגבי רף הערובה הנדרשת והעיר כי נוכח קביעה זו סבורני כי רק בערובות שכאלה יש כדי להבטיח התייצבות וספק אם ניתן יהיה להפחיתן .

4.המשיב יתייצב לדיון בעניינו בכל עת שיזומן תוך שיותיר מספר טלפון ליצירת קשר הן בידי המשטרה והן בידי הסנגור.אני מעלה על הכתב כי נמסר בזאת מספר טלפון – 050-5310798 שהוא מספר הטלפון של האב – מר עלי אחמד עלי שהוא כאמור בעל אישור כניסה לישראל.

5.לא יעמוד בערובות, ישאר במעצר ויובא לפניי ביום 24.3.10 שעה 08:30.