מדינת ישראל נ' עלי נאסר(עציר)

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם

נידאל עלי נאסר (עציר)

נוכחים: בשם המאשימה: עו"ד סופי גרניט

בשם הנאשם: עו"ד חאלד אבו אחמד, עו"ד מוסטפא אבו אחמד ועו"ד אומיה סרחאן

הנאשם בעצמו באמצעות הליווי

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות בנשק (החזקת נשק ותחמושת), עבירה בניגוד לס' 144(א) רישא + סיפא לחוק העונשין, ה'תשל"ז – 1977.

סיפור המעשה על פי כתב האישום כפי שתוקן וסומן א/1, מלמד כי הנאשם יליד 1977, הגיע אליו עובר ליום 4/4/11 אקדח מסוג ברטה 9 מ"מ קצר ומחסנית לאקדח עם 8 כדורים.

הנאשם החזיק באקדח ובתחמושת בביתו.

האקדח נתפס ביום 4/4/11 בעת ביצוע חיפוש משטרתי בביתו של הנאשם כאשר הוא טעון בתחמושת.

עוד יצוין כבר כאן ועכשיו, כי אין בפני למעשה חוות דעת המלמדת כי מדובר בנשק תקין אם לאו, הצדדים טענו לכך לעניין העונש כאשר מחד טוענת הסנגוריה כי הדבר מלמד כי אין מדובר בנשק תקין ומאידך, טוענת ב"כ המאשימה כי דברי הנאשם כי ידע שהנשק לא תקין, מלמדים כי ניסה להשתמש בו ומוסיפים לחומרת מעשיו.

עוד נציין כי בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר של שירות המבחן המלמד על משפחת המוצא של הנאשם, היותו אב לשלושה ובהם תינוק אשר נולד עם פגם.

הנאשם עצמו פועל מתוך רמה קוגניטיבית מקובלת, תפקודו התעסוקתי טוב, מסור, מקצועי ואמין, מנהל מערכת יחסים נורמטיבית עם מעסיקו, אשר גם העיד בפני ודיבר בשבחו.

הנאשם מקבל אחריות מלאה על מעשיו, גם בפני שרות המבחן, הביע כמו גם בפני חרטה וצער, ציין כי התפתה ולקח את האקדח, שיתף פעולה, התייחס לנרטיב התרבותי לפיו נשיאת אקדח נחשבת לחלק מהזהות הגברית בחברה הערבית ושלאחרונה מתרחשים אירועים אלימים והמדינה אינה מצליחה לספק ביטחון לחברה ופעל בין היתר מתוך העדר תחושת ביטחון סובייקטיבית, מדובר בכישלון התנהגותי, המעצר חידד עבור הנאשם את הצורך בעריכת שינוי מהותי וההתרשמות הינה כי חרטת הנאשם אותנטית.

התסקיר מסתיים בהמלצה להסתפק בעונש מאסר לא ממושך שכן ענישה ממושכת עלולה להעצים את מצוקתו הנפשית של הנאשם ולחבל ביכולתו לחזור לתפקוד עצמאי.

כמצוין לעיל, העיד בפנינו גם מעסיקו של הנאשם, מר בועז סרוסי, אשר ציין כי מדובר באדם אמין, מסור לעבודה "בצורה מופלאה" בלשונו, תורם לחברה, מתנדב במקומות שונים ונכון לכל קריאה.

2.א.ב"כ המאשימה מציינת את חומרת המעשים, את הסיכון הנובע מעצם החזקת נשק,