מדינת ישראל נ' עלון

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט נאיל מהנא), אשר הרשיע את המשיב בעבירה של הסעת נוסעים ברכב במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב, בניגוד לסעיף 84(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

בית המשפט קמא פסל את רישיונו של המשיב למשך 45 יום וכן הטיל עליו קנס בסך 1,000 ₪ ושלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

הערעור מכוון הן על הכרעת הדין והן על קולת העונש.

נגד המשיב הוגש כתב אישום, לפיו הסיע ברכב פרטי 13 ילדים בצורה לא בטוחה, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

המשיב טען, כי הסיע ברכב רק 8 ילדים ולא 13 כפי שנטען בכתב האישום ובהתאם לכך, נשמעו ראיות בתיק.

בהכרעת דינו זיכה בית המשפט קמא את המשיב מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום (דהיינו נהיגה בקלות ראש) והרשיעו בעבירה אחרת בניגוד לתקנה 84(ב) העוסקת בהסעת נוסעים במספר העולה על רישיון הרכב.

בית המשפט קמא ציין בהכרעת דינו, כי גדר המחלוקת מתמקד בשאלה אם המשיב הסיע 8 נוסעים (כפי טענתו), או 13 ילדים כפי שטענה המאשימה.

בית המשפט קמא הגיע למסקנה, כי על אף שהמשיב הסיע ברכב נוסעים מעל המותר הרי שהתעורר בו ספק "בהעדר רישום לגבי פרטיהם, שמא טעו השוטרים בספירת הנוסעים".

בית המשפט קמא קבע, שאילו היה נערך דו"ח מפורט במקום עם שמות הילדים, ניתן היה לבסס הרשעה אך, כך קבע, "לא ניתן לסמוך על כך כי יזכרו את מספרם של הנוסעים. אעיר, כי חשש זה היה ניתן להסרה בנקל על ידי עריכת רישום מסודר של פרטי הנוסעים ברכב או לחלופין על ידי צילום תמונה של הנוסעים בתוך הרכב".

דין הערעור להתקבל.

ב"כ המשיב טען, כי אין זה ראוי שערכאת ערעור תתערב בקביעות ממצאים ומהימנות, אך, בית המשפט קמא לא קבע, כי עדותם של השוטרים אינה מהימנה. יתרה מזו, בית המשפט קמא אף היה ער לסתירה מהותית שהתגלתה דווקא בעדותו של המערער אשר טען תחילה, כי יש לו שני ילדים, אולם כאשר התבקש להציג תעודת זהות חזר בו וציין, כי יש לו ארבעה ילדים.

מן הראוי לציין, כי בטיעוניו לעונש (עמ' 20 שורה 29), ציין בא כוחו, כי, "לגבי נסיבותיו האישיות אנו מדברים בבעל משפחה המונה 6 ילדים..".

לכך יש להוסיף, כי במקום המיועד לציון "נסיבות המקרה" (סומן ד), נרשמו דבריו של המשיב כדלקמן:

"הנ"ל מסר כי לקח את הילדים מהגנים והילדים של האחים שלו ושלי" ובהמשך נרשם מדברי הנהג לאחר שנאמר לו כי הוא הסיע 13 ילדים אשר יושבים בצפיפות אחד על השני ללא מושב בטיחות או כסא מתאים לילדים כדלקמן:

"עשיתי טעות, הרכב הגדול של המשפחה התקלקל ולא רציתי להשאיר את הילדים על הכביש".

הנה כי כן, המשיב לא כפר בטענה שהוטחה בפניו סמוך לביצוע העבירה לפיה הסיע ברכבו 13 ילדים בצורה חסרת אחריות (חלק מהילדים היו כבני 4 או 5 וישבו בצפיפות אחד על השני).

נראה לי, כי יש מקום לקבוע כממצא על סמך עדויות השוטרים, כי המערער אכן הסיע ברכבו 13 נוסעים ואין צורך ברישום פרטיהם של כל הילדים ו/או בצילום.

טענת ב"כ המשיב לפיה המערער לא הבין מדוע נעצר על ידי השוטרים אינה נכונה וזאת גם בשים לב דווקא לעדותו של עד ההגנה, מר עיסא ערפאת, אשר העיד, כי עבר במקום וראה את המשיב עם שוטרים וכאשר שאל את המשיב מה קורה, אמר לו המשיב, כי עצרו אותו מכיוון שיש לו יותר נוסעים והוא התחנן לשוטר, כי זו פרנסתו.

כאן מן הראוי לציין, כי הדוח בדבר נסיבות המקרה נכתב פחות משעה לאחר האירוע ולפיכך קשה לקבל את הטענה, כי שני השוטרים לא זכרו את מספרם המדויק של הנוסעים ברכב.