מדינת ישראל נ' עלאא

החלטה

אין מקום לכך בשלב זה. ההודעה מוגשת ומסומנת ת/5.

ניתנה והודעה היום כ' טבת תשע"ב, 15/01/2012 במעמד הנוכחים.

אברהם טננבוים, שופט

הכרעת דין

הסיפור שלפנינו פשוט.

בתאריך 3.5.11 התקרב רכב למחסום שהעמיד השוטר ירושלמי יחד עם שוטר מג"ב דנילוב.

כשהתקרב הרכב, ראו השוטרים כי קרוב ל- 70 מ' לפני המחסום, לאחר שהבחינו בהם נעצר הרכב והחשודים יצאו ממנו והחלו לעשות עצמם מתעסקים במנוע.

השוטרים שחשדו בהם הגיעו למקום ואז התברר כי אחד החשודים, וסים מבוקש בקשר לאירוע של תקיפת אביו.

השוטרים עיכבו את וסים ובשלב זה הנאשם לקח את הרכב נסע מן המקום וחזר רגלית. יש ויכוח לגבי המרחק שנסע הנאשם אך אין מחלוקת שנסע.

רק אח"כ בדקו השוטרים אם לשנים רישיון נהיגה, והתברר שלשניהם, גם לוסים וגם לנאשם לא היה רישיון נהיגה מעולם. השוטרים שאלו את השנים מי מהם נהג עד שנעצרו לפני המחסום וכל אחד טען כי השני נהג. ממילא לא יכלו השוטרים להאשים איש מהשנים על הנהיגה עד למחסום.

אולם באשר לנהיגה השנייה מהמחסום אין חולק כי מי שנהג היה הנאשם והוא אף הודה בכך. אם כי טען שהמרחק היה קצר מאוד.

הסנגור העלה טענה מעניינת והיא כי השוטר ירושלמי הורה לו לנהוג.

אין אני יכול לקבל זאת הן עובדתית והן משפטית.

עובדתית טען השוטר ירושלמי, כששאל את הנאשם מדוע נהג, לא קיבל תשובה.

משפטית אינני יכול לקבל זאת, משום שאפילו אומר שוטר לנאשם שאין לו רישיון נהיגה לנהוג, הרי על הנאשם לומר לו שאין לו רישיון נהיגה וזכותו לסרב לנהוג. במקרה שלפנינו הנאשם אפילו לא טוען שאמר לשוטר שאין לו רישיון נהיגה.

אציין שוב, כי הטענה ששוטר אמר לו לנהוג נטענה פעם ראשונה היום ואינה מתאימה לא לדברי הנהג לשוטר גרפלד (ת/4) ולא לדברי הנאשם לנהג ירושלמי (ת/1). בישיבת ההקראה נאמר לי "היה במקום, היה ברכב אך לא נהג", והיום זאת פעם ראשונה שנשמעת הטענה.

אשר על כן, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום של נהיגה ללא רישיון נהיגה, וממילא ללא ביטוח.

ניתנה והודעה היום כ' טבת תשע"ב, 15/01/2012 במעמד הנוכחים.

אברהם טננבוים, שופט

החלטה

בשלב זה אין מקום לכך.