מדינת ישראל נ' עירית אור יהודה ואח'

החלטה

ביום 16.5.10 הוגש לבית המשפט כתב אישום נגד שני הנאשמים - עיריית אור יהודה, ומי שעמד בראשה בעת הרלוונטית, מר יצחק בוכבזה מועד הגשת כתב האישום נקבע על-פי חותמת "נתקבל" הנושאת את התאריך האמור, ואם-גם נפתח התיק למעשה רק ביום 26.5.110;.

מועד הגשת כתב האישום נקבע על-פי חותמת "נתקבל" הנושאת את התאריך האמור, ואם-גם נפתח התיק למעשה רק ביום 26.5.110;

כתב האישום מייחס לשני הנאשמים את ביצועה של עבירה של אי-ביצוע צו ניקוי, לפי סעיף 13(ב)(5) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 [להלן - החוק], ולנאשם מייחס הוא עבירה נוספת של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד, לפי סעיף 15(א) לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, החל משנת 2004 הצטברו במגרש מסוים בתחום העיר [להלן - השטח] כמויות גדולות של פסולת מסוגים שונים, ועד כמות עצומה של 25,000 מ"ק.

ביום 10.9.06 הוציא מנהל מחוז מרכז במשרד להגנת הסביבה צו ניקוי, כסמכותו לפי סעיף 13ב לחוק, שחייב את הנאשמים לפנות את הפסולת מהשטח לא יאוחר מיום 10.11.06, לאתר מוסדר לסילוק פסולת.

הפסולת לא פונתה עד המועד הנקוב בצו, ולמעשה - לא פונתה עד עצם היום הזה. הצו הופר אפוא על-ידי הנאשמת 1 עד להגשת כתב האישום במשך כמעט ארבע שנים, כשמבחינת הנאשם הופר הצו לאורך תקופת כהונתו עד התפטרותו בחודש פברואר 2007 (כלומר, כשלושה חודשים).

לציין, שהאשמתו של הנאשם 2 מושתתת על שני אדני חובה נפרדים:

ראשית, אחריותו כראש העירייה לביצוע ראוי של חובות ותפקידים המוטלים על עירייה, לפי סעיף 126 לפקודת העיריות;

שנית, אחריותו כנושא משרה בתאגיד - הוא הרשות המקומית - לפקח ולפעול למניעת עבירות איכות הסביבה, במעשה או במחדל, על-ידי התאגיד, עובדיו או מורשיו;

טוענת הנאשמת, עיריית אור יהודה:

ראשית, כתב האישום, שהוגש בגין עבירה שהינה עבירת קנס בלבד, הוגש לאחר שתמה תקופת ההתיישנות: העבירה גובשה בתום יום 10.11.06, ומקץ שנתיים התיישנה, לפי הוראת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 13ג לחוק, הקובעת תקופת התיישנות של שנתיים. כך, הגשת כתב האישום בשנת 2010 אחרה הרבה את המועד הקובע. מכאן, יש להורות על ביטולו של כתב האישום;

שנית, יש להורות על ביטול כתב האישום גם מכוח הגנה מן הצדק, שכן הרשות נקטה כאן אכיפה מפלה שיסודה בשיקולים זרים, בבחרה להעמיד לדין רק את הרשות המקומית, תוך התעלמות והטיית-חסד בלתי-מוסברת כלפי כל הגופים האחרים שניתן היה להעמידם לדין - משליכי הפסולת, בעלי השטח, ועוד, כמפורט בסעיף 13ב לחוק. תוהה הנאשמת ואף משיבה:

בעל השטח הינו מנהל מקרקעי ישראל, ולכן אין תימא בכך שהמדינה בחרה שלא להעמיד לדין את עצמה או אף לפנות לעצמה בדרישה לפינוי הפסולת (על אף שהחוק מאפשר זאת במפורש) אלא 'נטפלה' לרשות המקומית, ולה לבדה.

עצמתו של חוסר-ההגינות בפעולת המדינה, מחייבת אפוא ביטולו של כתב האישום;

טוען הנאשם, ראש העיר לשעבר:

ראשית, קיימת הבטחה שלטונית, שפטרה את הנאשמים מקיום הצו והעבירה את קיומו לאחריות המשרד להגנת הסביבה:

הנאשם מסתמך על מכתבו של מנהל המחוז במשרד לאיכות הסביבה [כיום - להגנת הסביבה] אל הסמנכ"ל הבכיר לאכיפה במשרד מיום 7.9.05, שעניינו צו ניקוי קודם שהוצא לנאשמים ביום 29.12.04 . במכתב זה נדונה פנייתו של הנאשם למשרד בטענה כי אין ביכולת הנאשמים לבצע את הצו, מחשש לתגובתם של עבריינים שניהלו עסק בסמוך ומנעו גישה לשטח ועבריינים שהשתמשו בשטח לפעילות אסורה, לרבות הטמנת גופות (!). לאחר התייעצות עם המשטרה, פנה מנהל המחוז לסמנכ"ל במכתב האמור, בבקשה לאשר לו תקציב של 400,000 ₪ שיאפשר למשרד לפנות את השטח, כשלאחר הפינוי מהפסולת ייגבה תשלום מהנאשמת.

יודגש, כי לא הובא בפני כל תיעוד באשר להמשך הטיפול בעניין, אך ברור שהפינוי לא יצא אל הפועל;

שנית, הופרו חובות שחייבת בהן המאשימה לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1108 מפברואר 2007, לעניין מדיניות העמדה לדין של רשויות מקומיות ושל נושאי תפקידים בהן בתחום איכות הסביבה [להלן - הנחיית היו"מ]: