מדינת ישראל נ' עיסא

בפני

שופטת עינת רון

פסק דין

ייאמר כבר עתה כי הנאשם זוכה מן האשמה אשר יוחסה לו בכתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של החזקת סכין שלא כדין, בכך שבתאריך 20/11/09 החזיק ברכבו סכין מתקבעת ולא הוכיח כי החזיקו למטרה כשרה.

בהסכמתו של ב"כ הנאשם הוגשו כל ראיות התביעה ואיש מעדי התביעה לא העיד בבית המשפט.

הוגש דו"ח פעולה שערך השוטר אסף בנו (ת/1) ובו ציין כי במהלך סיור שגרתי עצר הסיור המשטרתי רכב בו נהג הנאשם ובו נסעו נוסעים נוספים. הרכב נעצר לצורך בדיקת רישיונות ששגרתית.

נוסעי הרכב ירדו ממנו והחלו ללכת על הכביש למרות שנתבקשו ללכת על המדרכה. כיוון שהמשיכו בהליכתם על הכביש הוגש כנגדם דו"ח תנועה באשר לכך.

הנהג – הוא הנאשם נשאל האם אפשר לעשות חיפוש ברכב והוא נאות לכך.

במהלך החיפוש אשר ערך ברכב, הבחין השוטר בסכין גדול אשר היה מונח מתחת לכיסא הנהג. לשאלה למי שייך הסכין, השיב הנאשם כי אינו שלו .

הודע לנאשם כי הוא מעוכב.

הסכין נתפס כמוצג.

בדו"ח העיכוב נרשמה תגובתו של הנאשם: "זה לא שלי המשטרה שמה לי את זה". (ת/3)

הוגש מזכר של השוטרת נוית עסיס לפיו בבדיקת הסכין עלה כי מדובר בסכין מתקבע (ת/4).

כן נערך שרטוט של הסכין: אורך הקת שלו כ-14.5 ס"מ ואורך הלהב כ-15 ס"מ. (ת/2)

עוד הוגשו דו"חות התנועה שהוגשו כנגד נוסעי הרכב. (נ/1 – נ/2).

הוגשה הודעתו של הנאשם במשטרה (ת/5) בה מסר כי הסכין אינו שלו ואינו יודע למי הוא שייך וכאשר הרכב היה בשטיפה הסכין לא היה שם. עוד ציין כי אינו יודע היכן נתפס הסכין ברכב.

משהוטח בו כי הסכין נתפס מתחת למושב הנהג, השיב כי אינו יודע על כך כיוון שעל פי הוראות השוטר היה אותה עת על המדרכה.

הנאשם אישר כי הרכב שלו, אך עמד על כך כי הסכין אינו שלו.

הנאשם סיפר בבית המשפט כי אותה תקופה היה סטודנט בבית ברל והיה ברכו להסיע את חברו וחברתו. אותו יום נהג ברכבו שלו, אך רכב זה משמש את כל בני המשפחה.