מדינת ישראל נ' עיסא

החלטה

לטענת ב"כ הנאשם אין על הנאשם להשיב לאשמה הואיל והמאשימה לא הציגה אף לא בדל ראיה לכך שהנאשם הוא אשר נהג ברכב.

סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובע :

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין, הוראות סעיפים 182 ו -183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה."

הקריטריונים לזיכויו של הנאשם לאחר שמיעת פרשת התביעה תוך קבלת הטענה של אין להשיב לאשמה, פורטו בספרו של יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, תשס"ג, בעמוד 1049:

"המשמעות המעשית של " היעדר הוכחה לכאורה " בהקשר זה היא : כי אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה "אפילו יינתן בהן מלוא האימון, ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי ".

"..הרי כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות להוכחת יסודותיה של העבירה...ודי במערכת ראיות ראשונית."

"בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות ואינו מעניק משקל ראייתי. הטענה ש"אין להשיב לאשמה" נבחנת בהנחה שהראיות שבאו לחובת הנאשם – ואפילו המדובר אך ב"חלקים" או ב"שברים" של עדות – תזכינה במלוא האמון והמשקל הראייתי." ( שם עמוד 1050 ).

לאחר שבחנתי את טיעוני ב"כ הנאשם ולאחר שבחנתי את תשובתה המפורטת בכתב של ב"כ המאשימה, נחה דעתי כי המאשימה הציגה במסגרת פרשת התביעה, תשתית של ראיות לכאורה המצדיקה לחייב את הנאשם להשיב על האשמה.

נוכח האמור לעיל אני דוחה את הטענה כי אין להשיב לאשמה.

לתשומת לב הצדדים, ביום 29.3.12 בשעה 0900 תישמע פרשת ההגנה.

המזכירות מופנית שוב לפרוטוקול הדיון מיום 23.1.12 – לזימון עדי הגנה.

המזכירות תשלח את החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: