מדינת ישראל נ' עינאב(עציר)

החלטה

החלטתי ניתנת בהמשך לזו שניתנה ביום 8.5.11 ולאחר שעיינתי בחומר החקירה שנאסף, ושמעתי היום את הצדדים מתייחסים הן לראיות שנאספו והן לבקשה עצמה.

אשר לראיות שנאספו: התאונה היא מיום 16.4.11, סמוך לשעה 17.20. מעצרו של המשיב מיום 20.4.11 שעה 01.40.

במהלך הימים מאז אותה תאונה קשה, משטרת ישראל חיפשה אחר המשיב ללא הצלחה.

תחקור אחיו העלה, שלא יודע היכן מסתתר ואיש לא בא לעזרת המשטרה בניסיון לאתר את הנהג אותו נהג אשר לכאורה על פי עדויות שנאספו, נהג ברכבו באותו היום בשעת אחה"צ, בכביש איכותי, במהירות שמגיעה כדי 112 קמ"ש לשעה. אותו נהג, על פי הראיות לכאורה, לפתע סטה שמאלה, התנגש התנגשות בעוצמה רבה בגדר הביטחון, ורכבו עף ימינה, נחת על הגב, הסתובב מספר פעמים, וכאשר עצר, סביבו נראה מייד אדם מסתובב ומדבר בטלפון.

בהמשך, נמצאו שני ילדים ברכבו של אחר, ילד וילדה עצובים ובוכיים כאשר הילדה נותרה ליד אימה ששכבה ללא רוח חיים על הכביש. באותו רכב, היו סך הכל שישה אנשים וכלב. הכלב משום מה נעלם, היכן היה הכלב לא ידוע, אך ייתכן שאותו כלב גרם להסטת תשומת הלב של מי שטוען שמשהו מימינו הפריע לו. באשר ליושבי אותו הרכב, מהגברת נטלי רובינוב שהיא חברתו של המשיב, שאיתה היה בשלושת השבועות האחרונים, עובר לתאונה, הגברת נטלי ישבה ליד הנהג, מלכתחילה במסגרת זכ"ד מיום 16.4.11 מסרה שהיא לא זוכרת שהוא שתה. בהודעה מיום 17.4.11 מסרה: "פתאום ראיתי שהוא לא רצה לפגוע ברכב שהיה קדימה, הוא פנה שמאלה, התחלנו להתאפק... היה לנו רד בול... דוד נסע במהירות סבירה, הכביש היה עמוס".

לפי תיאורה לכאורה, איש לא חתך את הרכב אותה עת, אלא ייתכן שהמשיב לא שמר על מרחק סביר מרכב שלפניו, בשלב כלשהו איבד שליטה וסטה שמאלה.

הודעה נוספת שמסרה היא, ביום 21.4.11 שעה 11.40 משקפת מצב מוזר. היא סיפרה על הלילה שלפני התאונה, הלילה הסתיים במועדון בתל אביב, בשעות הקטנות של יום שלמחרת, לדבריה לא יודעת מה המשיב שתה ואם שתה, הם חזרו ללוד, לדבריה היא נהגה, מאוחר יותר בבוקרו של היום, יום התאונה, אספו את השניים שהיו ברכב. גירסה זו שלה לא דומה לגירסתו של המשיב ועולה ספק, מדוע ביום 21.4.11 לאחר שהמשיב נעצר רק שלושה ימים לאחר התאונה, מדוע רק אז מסרה גירסה שבה יש ניסיון מובהק לסייע למשיב.

אמנם המדובר בנהיגה של רכבו שעות לפני קרות התאונה ולא עובר לתאונה. אך יש בה ניסיון כלשהו להתייחס לשאלה אם שתה אלכוהול או לא שתה, בסמוך לתאונה, או שעות מספר לפני התאונה, מה שתה, ושמא גם השתמש בסמים. מכל מקום, גם לפי גירסתו של המשיב עצמו, זו שניתנה לאחר זמן ולאחר ימים של שקילה מה לומר, הוא אינו מכחיש שהשתמש בסמים, בבוקרו של יום התאונה ואולי כך היה גם נתון להשפעה של חומרים כלשהם, בין אם אלכוהול, בין אם רד בול אם סמים, בעת שנהג ברכב וגרם לתאונה.

מעדות של הגברת שני שושנה בן נון, מיום 17.4.11, שעה 12.0-98, הגברת היא גיסתה של המנוחה עולה כי דיברה בערב עם הילדים אור ואושר, בניה של המנוחה. כפי שמסרה היא ולכאורה מדובר בעדות שמיעה, הרי אור נרדם ולא ראה דבר, ואילו אושר אמרה שישבה מאחור ליד אור, לצידם ישבו מזל ומשה, דוד נהג, לידו חברתו, והילדה אמרה שכולם שתו וודקה רד בול והיו שתויים.

סביר כי הילדים היו חגורים אבל אין זה וודאי. לציין שעל פי בדיקות שנערכו למנוחים, לא היה אלכוהול בדמם.

משנעצר המשיב, טען הוא כי ברח כי לא יכול היה להסתכל בעיניים של בני המשפחה וסירב לדבר בטרם ידבר עם עורך דינו. הילדים לא נחקרו ובנסיבות המקרה טוב שכך, על אף שיכלו להאיר במידה זו או אחרת על הנסיבות.

המשיב מסר גירסה ראשונה ביום 20.4.11 סירב להתייחס לשאלות החוקר לפני שהתייעץ עם עו"ד, לא יכל להתייעץ עם עו"ד קודם לכן, וידוע שהתייעץ עם עורך דין קודם לכן.

משכך משבחר לא למסור גירסה, עשה זאת מטעמיו שלו.

ביום 20.4.11 שעה 14.19 נגבתה גירסה שנייה.

המשיב סירב לתת תשובה לכל שאלה שנשאלה בקשר עם מה שקרה לפני התאונה.

הוא חזר כמו מנטרה על גירסתו, כי הסיבה לסטייה היתה שרכב שנסע מימינו סטה לנתיב שלו, כשהוא בתאוצה, ואז הרכב חזר לנתיבו, אלא שהוא איבד שליטה.

לדבריו, הכביש היה עמוס, ומסר כי הגיע עם הילדים לתל השומר, אך לא יכל היה להתמודד עם שאלותיהם ועם המשפחות, לכן לקח מונית ונסע ללוד.

לגירסתו, לא נהג במהירות העולה על 115 עד 120 קמ"ש. לדבריו, בנסיבות שנוצרו לא יכול היה לבלום כי הכביש היה מלא וידע שלא יאמינו לו.

הוא השיב לשאלות באשר לדברים שאכל עובר לתאונה, אך טען שלא שתה אלכוהול, מסר כי רק משה ומזל המנוחים שתו וודקה ורד בול, והוא שתה שתייה קלה, כאמור חוזרת אני ומזכירה כי בדמם של המנוחים לא נמצא אלכוהול.