מדינת ישראל נ' עייש

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין חניה במקום השמור לנכה בניגוד לתקנה 72 (א) (16) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 21.06.10.

הנאשמת ביקשה להישפט וטענה כי החנתה במקום המסומן כחול לבן ולא במקום השמור לנכה. כמו כן ציינה שהתמרור אינו חוקי ואחותה היתה עמה ברכב (הקראה מיום 15.06.11).

מטעם המאשימה העיד עד התביעה מר מרדכי קייטול אשר ערך את הדו"ח ת/1 ואישר תוכנו. בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו ושלל את טענת הנאשמת לפיה רכבה עמד מחוץ לתחום המסומן כחניית נכה.

הנאשמת העידה כי צילמה את המקום אך התמונות אינן מצויות עימה מאחר ושלחה אותם לכתובת בירושלים. העידה כי לא חנתה בחניית נכה אלא בחניה רגילה המסומנת כחול לבן הסמוכה לחניית הנכה והיתה עמה אחותה שסבלה מפריצת דיסק.

בחקירתה הנגדית הסבירה כי לא זימנה את אחותה מאחר וזו לא תוכל להעיד על אשר התרחש באותו יום מאחר וסבלה מכאבים וגם אינה מבינה דבר בכל הנוגע למקום בו מותרת או אסורה החניה.

דיון והכרעה

עדותו של השוטר עורך הדו"ח לא נסתרה בשום שלב. השוטר חזר על גרסתו ועמד על האמור בדו"ח.

בנסיבות אלו, אני נותן אמון בגרסתו.

אשר לטענת הנאשמת לפיה השוטר אינו מוסמך לרשום דוחות תעבורה, לא ברור הבסיס לטענתה זו שלא הוכחה כלל.

הנאשמת לא הציגה את התמונות עליה העידה ובנוסף נמנעה מזימונה של אחותה שנכחה במקום. יש בהימנעותה של הנאשמת מזימון עדת הגנה מהותית כדי להחליש את גרסתה ולחזק את גרסת המאשימה.

בהקשר זה אינני מקבל את הסברה של הנאשמת לאי זימונה של העדה מטעמה וראוי היה לזמנה ולשמוע את הדברים מפיה של העדה.

אשר לטענת הנאשמת לפיה התמרור אינו חוקי, הרי שהנטל עליה להוכיח זאת והיא לא עשתה כן.

בנסיבות אלו, אני מתקשה לאמץ את גרסת הנאשמת.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום ובהתאם אני מרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה.

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ב, 12/02/2012 במעמד הנוכחים.

גיל קרזבום, שופט

גזר דין

לנוכח מהות העבירה, הנני גוזר על הנאשמת כדלקמן:

- אני דן את הנאשמת לתשלום קנס בסך  500  ₪. 

הקנס ישולם ב-   2 תשלומים שווים ורצופים החל מתאריך 15.03.12 ובכל 15 בחודש שאחריו. אם תשלום אחד לא ייפרע במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.