מדינת ישראל נ' עיז אלדין

גזר דין

כללי

הנאשם בפני הורשע, על פי הודייתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע או עוון (4 מקרים) – עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: החוק); זיוף בידי עובד ציבור (4 מקרים) - עבירה לפי סעיף 421 (סיפא) לחוק. תעודה כוזבת (4 מקרים) - עבירה לפי סעיף 281 לחוק; שיבוש מהלכי משפט (6 מקרים) - עבירה לפי סעיף 244 לחוק; ומרמה והפרת אמונים (4 מקרים) – עבירה לפי סעיף 284 לחוק.

בקצרה, אציין, כי הנאשם שימש במועדים הרלוונטיים לכתב האישום מזכיר במזכירות בית המשפט השלום בנצרת וסיפק אישורים כוזבים בדבר הפקדת רישיונות נהיגה לאזרחים שונים שהיו אמורים, בהתאם להחלטות שיפוטיות שונות, להפקיד את רישיונות הנהיגה שבידם, אולם לא עשו זאת בפועל.

בתאריך 12/10/10 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, על פיו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש לתיק בהמ"ש (סומן במ"ש 1 12/10/10). הסדר הטיעון כלל הסכמות חלקיות גם לעניין העונש, וזאת באופן שהמאשימה טענה לעונש ראוי, לשיטתה, של 12 חודשים וכן לעונשים נלווים אחרים של מאסר על תנאי וקנס; בעוד הנאשם טען באופן חופשי. עוד במסגרת ההסדר, ביקשה המאשימה מבהמ"ש לקבוע כי במעשיו של הנאשם יש קלון, בעוד שסוכם כי הנאשם ישאיר סוגיה זו לשיקול דעת בהמ"ש (ר' עמ' 11 לפרוטוקול).

בעניינו של הנאשם הוכן תסקיר שירות המבחן עליו יורחב בהמשך.

עובדות כתב האישום

כאן המקום להביא, בקיצורים מסוימים, את עובדותיו של כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם:

כתב האישום פותח בחלק כללי בו מצוין, כי במועדים הרלוונטיים היה הנאשם עובד ציבור ושימש כמזכיר בבית המשפט השלום בנצרת. הנאשם החל לעבוד בבית המשפט בשנת 1995 ומשנת 2006 שימש כפקיד במחלקה הפלילית.

במועד מסוים, קשר הנאשם קשר פלילי עם בן דודו, אחמד חאג' עודה (להלן: אחמד).

אחמד היה מוכר בעיר נצרת וסביבותיה כ"מאעכר" המטפל בעניינים שונים מול משרד הרישוי, מול בתי משפט וכן בענייני הוצאה לפועל.

השניים קשרו קשר פלילי לפעול בצוותא, על מנת להעניק לאזרחים שונים, אשר נפסלו על ידי בית המשפט מלנהוג ברכב מנועי אך לא הפקידו את רישיון הנהיגה שלהם, אישורים כוזבים. מאותם אישורים כוזבים עלה, כי רישיונות הנהיגה הופקדו במזכירות בית המשפט לתעבורה בנצרת, הגם שלא נעשה כך.

בתמורה למעשיו, נהג אחמד לקבל כספים מאותם אזרחים.

תפקידו של הנאשם היה להנפיק את אותם אישורים כוזבים במערכת הממוחשבת של בית המשפט.

כתב האישום מפרט 6 מקרים:

באישום הראשון, נטען כי בתאריך 11/11/2003 ניתן גזר דין בבהמ"ש לתעבורה בנצרת כנגד אבו לאשין מואנס (להלן: אבו לאשין). אבו לאשין נדון לפסילת רישיון נהיגה למשך 4 חודשים, אולם לא הפקיד את רישיונו. במהלך שנת 2006 פנה אבו לאשין לאחמד כדי שזה יסייע לו בעניין לעיל. בהמשך, פנה אחמד לנאשם והאחרון הפיק במערכת הממוחשבת של בית המשפט מסמך כוזב הנושא את הכותרת:"אישור על הפקדת רישיון נהיגה" ואשר עולה ממנו כי אבו לאשין הפקיד את רישיונו כבר בתאריך 20/2/2006.

האישום השני נוגע אף הוא לאותו אבו לאשין לעיל. בתאריך 5/3/2006 נדון אבו לאשין בבית המשפט לתעבורה בנצרת לפסילת רישיון הנהיגה שלו למשך 18 חודשים, וזאת החל מתאריך 19/2/2007. אבו לאשין לא הפקיד את רישיונו וכבמקרה הקודם פנה לאחמד. אחמד פנה לנאשם והאחרון הפיק במערכת הממוחשבת של בית המשפט מסמך כוזב הנושא את הכותרת:"אישור על הפקדת רישיון נהיגה" ואשר עולה ממנו כי אבו לאשין כבר הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט בתאריך 20/2/2005. בתמורה למעשיו הפליליים שילם אבו לאשין לאחמד סכום כסף של 2,000 ₪.

באישום השלישי, מתואר מקרה הנוגע לגב' ופא אבו ראש (להלן: אבו ראס). הגב' אבו ראס הועמדה לדין בבית המשפט לתעבורה בנצרת ונדונה בתאריך 27/6/2006 לפסילת רישיון הנהיגה שלה לתקופה של 4 חודשים מיום גזר הדין. אבו ראס לא הפקידה את רישיון הנהיגה שלה, אולם פנתה בהקשר זה לאחמד. האחרון קשר קשר עם הנאשם וזה הפיק מסמך כוזב במערכת הממוחשבת של בית המשפט בו צוין, כי אבו ראס הפקידה את רישיונה כבר בתאריך 27/6/2006. בתמורה למעשיו הפליליים שילמה אבו ראס לאחמד סכום של 4,000 ₪.

באישום הרביעי, נטען כי בתאריך 30/11/2005 ניתן גזר דין בבית המשפט לתעבורה כנגד מר עפיף עפיפי (להלן: עפיפי), בו הוא נדון לפסילת רישיון הנהיגה למשך 3 חודשים מיום גזר הדין. עפיפי לא הפקיד את רישיונו, אולם פנה לאחמד בנדון. האחרון קשר קשר עם הנאשם וזה הפיק במערכת הממוחשבת של בית המשפט אישור כוזב ממנו עלה, כי עפיפי הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט בתאריך 4/12/2005. בתמורה למעשיו הפליליים שילם עפיפי לאחמד סכום של 2,250 ₪.

באישום החמישי והשישי, פעל הנאשם ללא מעורבות של אחמד. באישום החמישי נטען, כי בתאריך 6/11/2005 ניתן גזר דין בבית המשפט לתעבורה כנגד בילאל חסן (להלן: בילאל), שהינו קרוב משפחה של הנאשם. בילאל נדון לעונש של פסילת רישיון נהיגה למשך חודש אחד החל מיום גזר הדין. בילאל לא הפקיד את רישיונו, אולם פנה לנאשם בנדון וביקש את עזרתו בנדון. בהמשך, בתאריך 25/2/2006 או בסמוך לכך, הפיק הנאשם עבור בילאל במערכת הממוחשבת של בית המשפט טופס ממנו עולה, כי בילאל הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט כבר בתאריך 22/11/2005.