מדינת ישראל נ' עידו זאב

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על פסילתו עד תום ההליכים של המשיב מהחזקת רישיון נהיגה.

טענות המבקשת

2.בהתאם לאמור בבקשה הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות וזאת לאחר שהכשיל את בדיקת הינשוף על ידי נשיפת נשיפות קצרות והוצאת הפיה במהירות, ובכך למעשה סרב לתת דגימה של אוויר נשוף.

לנוכח סירובו יש לראות במשיב כמי שנהג בשכרות ברמה הגבוהה ביותר.

סירוב להיבדק הינה עבירה חמורה, אף מעבירת שכרות שכן יש בה כדי לעודד נהגים לסרב להיבדק.

3.גם בדיקת המאפיינים הצביעה על כך שהמשיב נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה.

4.בעת הדיון בבקשה חזרה ב"כ המבקשת על הבקשה והפנתה לדו"ח המאפיינים ולהתרשמות השוטר.

עוד ציינה כי למבקש רישיון נהיגה משנת 2005 ולחובתו הרשעה אחת קודמת, ואולם על מנת להרחיק נהגים שיכורים מהכביש יש להורות על פסילתו עד תום ההליכים.

טענות המשיב

5.לטענת ב"כ המשיב, מחומר הראיות עולים כשלים ראייתיים אשר יש בהם כדי לכרסם באיכות הראיות שבידי המבקשת.

6.לטענת ב"כ המשיב, על אף שהמשיב חתם על סעיף 8 לדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, הרי שבדו"ח המילולי שנכתב על ידי השוטר לא נמצאה דרישה להיבדק או הסבר שניתן למשיב אודות הסירוב להיבדק. כל שהוסבר למשיב היתה מהות הבדיקה וכיצד לבצע את הבדיקה.

היה על השוטר להסביר למשיב כי אילו סבר השוטר כי מעשהו של המשיב עולה כדי הכשלת הבדיקה, הרי שהיה עליו להסביר לו את משמעות הכשלת הבדיקה ולהחתים אותו כנדרש.

7.עוד טען ב"כ המשיב כי לא ברור האם היו פלטים נוספים שלא נשמרו על ידי השוטר, שכן סעיף 7 לדו"ח הפעולה לא מולא כלל והיה על השוטר לרשום את מספר הבדיקות.

באשר לפלטים 814 ו-815 טען ב"כ המשיב כי נרשם בהם כי מדובר "בנשיפה אסורה", שמשמעותה אינה הכשלת הבדיקה, אלא כי המכשיר לא היה מוכן לקלוט את הנשיפה.

8.ב"כ המשיב אף הפנה לפלטים שערך השוטר סמג'ה לעצמו, וממנו עולה כי זמני הנשיפה אינם שונים באופן מהותי מהזמנים שנרשמו ביחס למשיב. באשר לטענה כי למשיב בוצעו מספר רב של בדיקות, טען ב"כ המשיב כי היה על המשטרה לפעול בהתאם לנוהל אכיפת השכרות ביחס למספר נבדקים שנכשלו בבדיקה, ולתעד עובדה זו במזכר על מנת לבצע בדיקה עבור השוטר עצמו.

9.השוטר והמתנדב לא ציינו בכתב דבר על הדרישות המקדימות לבדיקת השכרות. היה על השוטר משסבר כי התנהגות המשיב עולה כדי הכשלה, לעצור, לערוך מזכר ולהחתים אותו מחדש על משמעות מעשיו.

10.באשר לדו"ח המאפיינים לא צויין היכן בוצע מבחן ההליכה והעמידה, אין אינדיקציה למהות החריגה מהקו וניתן להסתמך על הממצאים החיוביים שבבדיקת המאפיינים. לא ברור גם באיזו מידה החטיא המשיב במבחן הבאת אצבע לאף.

11.המשיב חזר על טענתו בעת השימוע כי איננו שיכור והכחיש באופן חד משמעי כי הוציא את הפיה מפיו. ב"כ המשיב הפנה לפסיקת בית המשפט המחוזי ולפיה לא ניתן להרשיע נהג על בסיס בדיקת מאפיינים כאשר לא הוסברה לו זכותו לבצע בדיקת מעבדה באופן פרטי.

המשיב נוהג משנת 2005 ואין לחובתו עבר פלילי, ולחובתו הרשעה אחת מסוג ברירת משפט בתחום התעבורתי.