מדינת ישראל נ' עיד(אסיר) ואח'

החלטה

בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לרכישת נשקים, כל זאת על רקע לאומני ומתוך רצון להצטייד במספר אקדחים בהם ניתן יהא לעשות שימוש נגד יהודים בעכו, במקרה של עימות אפשרי בין יהודים לערבים בעיר.

ב"כ המבקשת ביקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים וציינה כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים וכי קיימת עילת מעצר וכן חזקת מסוכנות סטאטוטורית.

ב"כ המבקשת הדגישה בטיעוניה כי מדובר באירוע חמור אשר, אם היה יוצא לפועל, עלול היה להצית תבעירה בין יהודים לערבים בכלל, ובעכו בפרט. עוד ציינה ב"כ המבקשת, כי המשיבים הוסתו על ידי דרשות של שיח'ים ועל ידי נאומים של נסראללה ודומיו וכי בשל מניעיהם האידיאולוגיים, הסכנה לשלום הציבור ולביטחון המדינה גבוהה וממשית.

אשר על כן, ביקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים.

הסניגורים טענו כי כלל וכלל אין מדובר בהתארגנות נגד יהודים, כי המשיבים ביקשו לרכוש נשק להגנה עצמית שלהם ושל משפחתם, נגד משפחה יריבה ונגד אירועים פליליים בעכו. כמו כן ציינו כי למרות שהמשיב מס' 1 היה נסער ונרגש לאחר שראה חדשות בטלוויזיה מאירועים במסגד אל אקצה בירושלים, הוא לא התכוון לפגיעה ביהודים וגם השיחה שהוקלטה בהאזנת סתר בין המשיבים בה נשמעו אומרים כי אותו מטיף דת שדיבר ביום שלפני כן נתן תכנית טובה והשיח' אמר "אתם לא גברים אתם מליון ומאתיים נשים, צחקו היהודים שהנביא מוחמד מביא לעולם בנות ולא גברים", בגלל זה אומר משיב מס' 2 שהוא ישן "לחוץ", ולפיכך, לטענת ב"כ המשיבים, אין בשיחה זו דבר, כמו כן גם לא בדברים שאמרו המשיבים בחקירתם כי היו "עצבניים" בגלל מה שקורה בירושלים במסגד אל אקצא.

בדקתי את חומר הראיות ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה, מוצקות למדי, להוכיח את כל האמור בכתב האישום ולהרשיע את המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

אציין כי ההתארגנות בין המשיבים כדי "להגן על משפחותיהם מיהודים" עולה במפורש בהודעתו של המשיב מס' 2 מיום 23.3.10 עמוד 2 שורות 25-28 שם אומר המשיב ש"צריך להתארגן יחד ולמצוא דרך להגן על המשפחות שלנו מפני היהודים והציע לי שנקנה אקדחים שאשתמש בהם במקרה ויהיו בעיות בין יהודים לערבים בעתיד הקרוב"... ואני הסכמתי לרעיון הזה ולהשתייך להתארגנות זו נגד היהודים ואחפש ונקנה אקדחים כדי שנשמור אותם אצלנו בהישג יד...".

גם בעמוד 4 מספר המשיב מס' 2 בהודעתו: (עמוד 4 שורה 4) ".... למעשה אחרי ששמעתי את המטיף הזה מדבר כך, אני הרגשתי מושפל ואמרתי לעצמי שאם יהיו בעיות בין יהודים לערבים אני וכל המוסלמים צריכים להגן על עצמנו מפני היהודים שלא יחשבו היהודים שאנו נשים אלא שיחשבו שאנו גברים ויכולים להגן על עצמנו ולהוכיח את עצמנו כגברים...."

אינני רוצה לפרט שלא לצורך, את הראיות הקיימות בתיק, מהם גם שהדבר איננו, בדרך כלל לטובת המשיבים, לרבות הודעותיהם במשטרה של חאיק מטאנס – חברו של המשיב מס' 1, ומי שנתבקש על ידו להשיג עבורו אקדחים ולאחר מכן ליצור קשר בינו לבין מי שמסוגל למכור לו כלי נשק, ואף לא את הודעתו במשטרה של מרואן עבדל גאני – חברו של מטאנס , שהמשיב מס' 1 יצר עמו קשר בפגישה ובטלפונים, כדי שירכוש עבורו מספר אקדחים.

כמו כן מצויה הודעת אחותו של המשיב מס' 2 – הגב' טורקיה כורדי , אשר התבקשה על ידי המשיב מס' 2 להלוות לו סכום של 6,000 ₪ , אף כי המשיב מס' 2 לא סיפר לה לאיזו מטרה הוא זקוק לכספים האמורים, ואף כי טרם מימש הלוואה זו.

עדי התביעה, מטאנס ועבדאלגני נרתעו מלספק אקדחים למשיבים, התחמקו בהמשך מהמשיב מס' 1 וככל הנראה לאחר שקלטו שאין מדובר ברכישת אקדח להגנה עצמית, כטענת המשיב מס' 1, אלא בהתארגנות נגד ביטחון המדינה על רקע לאומני.

טענת הסנגורית, כי המשיבים התחרטו לפני ביצוע העבירות המיוחסות להם, הינה בתחום ידיעתם האישית בלבד של המשיבים ואיננה עולה מחומר הראיות, שכן, על פי חומר הראיות בתיק, פנייתם של המשיבים לרכוש אקדחים, וניסיון המשיב 2 ללוות כספים מאחותו, סוכלו עקב מעצרם וכן עקב התחמקותם של מטאנס ועבדל גאני.

אציין, כי כפי שציינה ב"כ המבקשת, מדובר בהתארגנות חמורה ומסוכנת, בניצוץ שעלול היה להצית תבעירה גדולה ומסוכנת בין יהודים לערבים בכל מקרה של חיכוך, יהא קל ככל שיהא, בעיקר בעיר מעורבת כעיר עכו.

מסוכנותם של המשיבים מתגברת נוכח ההשפעה הרבה של דברי הטפה והסתה שאותם שמעו המשיבים באוזן פתוחה ובלב חפץ ברשתות הטלוויזיה של אלמנאר ואל ג'זירה וגם נוכח ההקצנה באמונתם הדתית.

עוד ראוי לציין כי ניסיון לרכוש מס' אקדחים כבר בשלב הראשון של ההתארגנות, שבה היו בשלב זה שני המשיבים בלבד, מעידה על כוונה להרחבת השותפים בהתארגנות, דבר שמצביע על חומרה נוספת. לא למיותר לציין כי גם רכישת אקדחים להגנה עצמית, כטענת המשיבים, כביכול, חמורה דיה ומצביעה על מסוכנות לשלום הציבור.

אשר על כן, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה מוצקות למדי, כי קיימת חזקת מסוכנות שלא הופרכה ולא התערערה וכי קיימת עילת מעצר המצדיקה מעצר עד תום ההליכים של המשיבים.

כפי שציינה הסנגורית, המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, ואין מדובר בשלילת חירות של המשיבים ללא סיבה ולא הצדקה. שלום הציבור וביטחון המדינה, מחייבים את האיזון הראוי בין שלילת החירות לבין ביטחון הציבור כולו, יהודים וערבים כאחד.

חלופת מעצר המוצעת, בפיקוח אביו של משיב מס' 1 ובפיקוח אחותו של משיב מס' 2, בביתם בעכו, אינה נראית לי חלופת מעצר ראויה, מספקת, וכזו שתאיין את המסוכנות של המשיבים, בעיקר נוכח חומרת המעשים והסכנה לשלום הציבור הנובעים ממניעים אידיאולוגיים.