מדינת ישראל נ' עיאד ואח'

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון ב- 4 כתבי אישום. שלושה מהם בעבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. מדובר בהחזקת סמים מסוג חשיש ומסוג הירואין בכמויות קטנות וזאת בשנים 2006, 2008 ו- 2009. כן הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון גניבה וזאת בגין ניסיון שביצע לגנוב עשרות ק"ג של אבוקדו ממטע השייך לקיבוץ אלונים, וזאת ביום 26/10/2009.

הנאשם כבן 37 ולחובתו מספר הרשעות קודמות, רובן ככולן בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית וכן תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי חבי הפעלה בשל הארכה קודמת. האחד, לתקופה של 6 חודשים והשני, לתקופה של 8 חודשים. עם זאת, מבקשים הצדדים בהתאם לסעיף 85 לחוק העונשין לשוב ולהאריך את המאסרים על תנאי וזאת בעקבות תהליך גמילה שעבר הנאשם כפי שיפורט להלן.

עם הרשעתו של הנאשם התבקש שרות המבחן להגיש תסקיר בעניינו ובו פירט את נסיבות חייו אשר אופיינו באי יציבות, בתנאים סביבתיים קשים ובדפוסי התנהגות א-סוציאליים תוך חשיפה לאלכוהול והתמכרות לסמים. ניסיונות גמילה שנערכו לנאשם נכשלו והנאשם אף לא הצליח להתמיד בצריכת תחליף סם שהועמד לרשותו. עם זאת, מאחר והנאשם טרם התנסה באותו שלב בתהליך גמילה ארוך טווח, המליץ שרות המבחן לדחות את הדיון בעניינו על מנת לבחון אפשרות זו. מכאן ואילך החל תהליך ארוך של שילובו של הנאשם בטיפול גמילה שכלל אישפוזית, קהילה טיפולית וכן את שלב ההוסטל. הנאשם סיים את כל השלבים בהצלחה ולמעשה אף קוצרה תקופת ההוסטל נוכח תפקודו החיובי. הנאשם מוסר בדיקות שתן נקיות, עובד ומפרנס את משפחתו ושרות המבחן מוסר על שינוי ממשי ומשמעותי בחייו וכן על רצינות ומוטיבציה בתהליך הטיפולי.

משכך, ממליץ קצין המבחן להעמיד את הנאשם בפיקוח לתקופה של שנה ולהאריך את המאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו.

נוכח הנתונים שפורטו לעיל, מסכימה גם התביעה להמלצה האמורה אך היא מבקשת להאריך את תקופת המבחן וכן להטיל עונשים נוספים ובהם פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, קנס והתחייבות.

הסנגור מצטרף אף הוא לבקשה לאמץ את המלצת שרות המבחן והנאשם אף הביע הסכמה כי צו המבחן יוארך. עם זאת, מתנגד הסנגור להטלת פסילת רישיון נהיגה וקנס. לטענתו, זקוק הנאשם לרישיון הנהיגה לצורך עבודתו ולצורך טיפול במשפחתו, הוא מציין כי הנהיגה ברכב לא הייתה יסוד מהותי בעבירות שבהן הורשע ועל כן, אין זה מן ההכרח להענישו גם בפסילת רישיון הנהיגה.

אשר לקנס הכספי, גם כאן מבקש הסנגור להימנע ממנו. נוכח היעדרותו של הנאשם משוק העבודה במשך שנה שלמה שבה שהה בקהילה, מצבו הכלכלי בכי רע והטלת קנס תכביד עוד יותר על שיקומו.

נוכח הנתונים שפורטו לעיל, סבורני כי המלצת שרות המבחן היא אכן המלצה ראויה. הנאשם הצליח במאמצים רבים ובמקום שרבים נכשלים בו להרים עצמו מתחתית החברה, ממעמד של נרקומן בלתי מתפקד ועבריין למצב של אזרח נורמטיבי, מתפקד הן בתחום התעסוקתי והן בתחום המשפחתי, נקי מסמים ומגוייס באופן רציני לשיקומו ולהמשך התהליך הטיפולי.

שוכנעתי כי בנסיבות העניין, תסב הפעלת המאסר על תנאי לנאשם נזק חמור, כי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי בשל סיכויי שיקומו ואינני רואה כל סיכון לשלום הציבור בשל הארכת התנאי.

אשר לעונשים הנוספים המבוקשים ע"י התובעת: סבורני כי הטלת עונש פסילה וקנס כספי יש בהם כדי להכביד על הנאשם באופן משמעותי בשלב רגיש בחייו שבו הוא מתמודד לראשונה באופן עצמאי עם עולמו וסביבתו מחוץ למסגרת סגורה, או מסגרת הוסטל ועל כן, יש לסייע בידיו ולהעמיד לרשותו את התנאים המיטביים על מנת שיצליח במשימתו.

מודעת אני לעובדה כי באחד התיקים הורשע הנאשם בעבירה חמורה של ניסיון לגניבה חקלאית בהיקף גדול, עבירה שבגינה מוטלים בדרך כלל עונשים חמורים של מאסר בפועל וקנסות כבדים. עם זאת, בעניינו, יש לזכור כי הנאשם לא הצליח בסופו של דבר להוציא את הרכוש מחזקת בעליו ולא הפיק רווח כספי, וכן יש לזכור כי העבירה בוצעה בעת שהנאשם היה שרוי עדיין בתקופת ההתמכרות לסמים. מצב הדברים היום שונה וסבורני כי האינטרס הציבורי לא יינזק אם לא יוטל על הנאשם קנס כספי.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה, בהתאם לסעיף 85 לחוק העונשין, לחדש את המאסרים על תנאי של 6 חודשים ו- 8 חודשים שהוטלו על הנאשם בת"פ 2746/01 של בית משפט השלום בטבריה ובת"פ 3598/02 של בית משפט השלום בנצרת בהתאמה, ואשר הוארכו בת"פ 1848/04 של בית משפט זה, וזאת בשנתיים נוספות מהיום.

אני מעמידה את הנאשם בפיקוח של שרות המבחן לתקופה של 18 חודשים מהיום וזאת בתנאים שיפורטו בצו המבחן ואשר יכללו, בין השאר, את החובה להמשיך בתהליך הטיפולי ככל שיורה שרות המבחן.

הובהר לנאשם כי במידה ולא יעמוד בתנאי צו המבחן, ניתן יהיה להפקיעו ולשוב ולגזור את דינו.

המזכירות תשלח את גזר הדין לשרות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן והודע היום י"ז בתמוז התשע"א, 19/07/2011 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, שופטת

סגנית הנשיא