מדינת ישראל נ' עטאונה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של הפקרה לאחר גרימת תאונה בניגוד לסעיף 64 א (א) בפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 יחד עם עבירות נוספות כמתואר בכתב האישום.

סעיף 64 א (א) שבפקודת התעבורה תוקן בשנת 2011 וזה נוסחו לאחר התיקון:

"נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, דינו – מאסר שלוש שנים."

בית המשפט המחוזי (מרכז) קבע בעפ"ת 29086-04-13 את מתחם הענישה ביחס לעבירה זו:

להבדיל מסעיף 64 א (ב) שם מתחם הענישה נקבע בין 9 ועד 48 חודשי מאסר בפועל, קבע בית המשפט המחוזי (מרכז) ביחס לסעיף 64 א (א) מתחם ענישה אשר נע בין 6 חודשי מאסר (לריצוי בעבודות שירות) ועד 24 חודשי מאסר בפועל.

אדגיש כבר בשלב זה כי המעבר מענישה של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות למאסר

מאחורי סורג ובריח, הינו מעבר קשה ומהותי.

נסיבות הכוללות אדם נורמטיבי, אשר הסגיר עצמו מיד למשטרה ולא נדרשה פעולת איתור שלו לאחר ההפקרה, לצד פגיעות קלות שנגרמו באירוע, יניבו על פי רוב ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

יחד עם זאת, היעדר נורמטיביות או אי הסגרה עצמית מיידית למשטרה, יצדיקו מעבר בתוך מתחם הענישה לרכיב מאסר אותו על הנאשם יהיה לרצות מאחורי סורג ובריח.

משך המאסר בנסיבות אלה ייגזר גם מתוצאות התאונה על רקע שאלת לקיחתה האחריות, גילו של הנאשם ועברו התעבורתי על רקע ותק נהיגתו.

המדובר בשקלול ענישה מורכב אשר יעשה בכל מקרה לגופן של נסיבות ספציפיות תוך התחשבות בעקרון ההלימה.

ומן הכלל אל הפרט –

בפרשה שבפני הנאשם גרם לתאונה קלה מבחינת תוצאותיה בשעת לילה בשכונה ד' של העיר באר שבע.

במהלך האירוע (לגביו שמע בית המשפט את פרשת התביעה) פגע הנאשם עם רכבו ברכב אחר אשר הסתבסב במקום עת היו בו שלושה צעירים.

מעדויות יושבי הרכב עלה כי לפחות אחד מהם יצא מן הרכב מיד לאחר התאונה זאת עוד לפני שהנאשם יצא עם רכבו מהרחוב בו התרחשה התאונה. (לפי עדות אחרת יצאו גם האחרים מן הרכב לאחר התאונה וצעקו לעבר הנאשם המתרחק).

הנאשם ידע לתאר בחקירתו כי ראה שלושה נוסעים ברכב המעורב וכי שלושת יושבי הרכב יצאו מהרכב לעברו, והוא אשר חשש כי יותקף על ידם, עזב את המקום.

אין מחלוקת כי הנאשם התרחק עם רכבו מזירת התאונה למרחק של כמה מאות מטרים.

עובדתית, לא הייתה הצדקה ממשית לעזיבת הנאשם את הזירה, שכן לא הוצגה ראייה לתקיפה של הנאשם או להצגת איום ממשי לתקיפה פוטנציאלית שלו.

אין מחלוקת כי הנאשם החנה רכבו בחנייה ברחוב צדדי כאשר כל מסמכיו ברכב ולאחר פרק זמן קצר הסגיר עצמו למשטרת ישראל.