מדינת ישראל נ' עזרן

החלטה

בקשה זו עניינה עתירת הנאשם לביטול כתב האישום התלוי ועומד נגדו, זאת מכוחה של דוקטרינת הגנה מן הצדק ובהתאם להוראות סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

המצע העובדתי

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של הפרעה לשוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של תקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.5.10 בשעה 15:40 לערך, הגיעו שוטרים לדירת הנאשם בעקבות קריאה. השוטרים ביקשו את הנאשם להזדהות בפניהם, ומשסירב הנאשם ביקשו השוטרים לעוצרו, או אז דחף הנאשם את השוטרים לעבר הקיר ושרט אותם בידם.

בו יום, עת נחקר הנאשם במשטרה בנוגע לאירוע המתואר לעיל, העלה טענות אודות שימוש בכוח אשר הופעל כלפיו מצד השוטרים, וחומר החקירה בעניינו הועבר על ידי תחנת מרחב מוריה למח"ש לצורך בירורן. בהתאם להנחיית מח"ש פנה אליה הנאשם במכתב תלונה המפרט טענותיו . ביום 19.8.10 ניתנה הודעה מטעם מח"ש, ולפיה תיקו של הנאשם נגנז ללא חקירה באין עבירה.

על החלטת מח"ש הגיש הנאשם ערר למחלקת העררים בפרקליטות המדינה, אשר לא מצאה לשנות מהחלטה לסגור את התיק. טענתה היא, כי מעשי השוטרים חוסים בגדרי סמכותם החוקית לעשות שימוש בכוח סביר לביצוע מעצר, כאשר האדם אשר את מעצרו מבקשים מתנגד למעצר או מנסה להתחמק ממנו.

טענות הצדדים

טענות הנאשם

הנאשם, באמצעות ב"כ, עותר לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

לטענתו, האירוע נשוא כתב האישום התחולל על רקע אירוע שאינו פלילי, נוכח סירוב הנאשם להכניס את בתו הבגירה לביתו עקב חילוקי דעות ביניהם. סירוב הנאשם הביא את בתו לזמן ניידת משטרה לבית הנאשם, בסוברה כי יעלה בידי השוטרים לשכנע את הנאשם לאפשר את כניסתה לדירה. לאחר שהסביר הנאשם לשוטרים את הסיטואציה ופשר סירובו לכניסת בתו לדירה, החלו השוטרים לתוקפו וגרמו לו לחבלות.

הנאשם, כאמור, הפנה את טרוניותיו על התנהלות השוטרים למח"ש, דא עקא שהוחלט לסגור את התיק בעניינו וזאת מבלי שכלל נקיימה חקירה בעניינו. הערר שהוגש על החלטה זו נדחה אף הוא, כאשר מצויין בו כי טענות הנאשם יכול וייבדקו במסגרת ההליך העיקרי.

טענת הנאשם היא, כי סיטואציה בה הנאשם נדרש להתגונן מאישומים המופנים כלפיו, זאת מבלי שנבדקו טענותיו לאשורן ומבלי שהובררה גרסתו, אינה ראויה כלל ועיקר. זאת ועוד, נוכח פערי כוחות אינהרנטיים בין הצדדים להליך, ברי כי אין באפשרות הנאשם לקיים בעצמו חקירה אקוויוולנטית לזו של רשויות החקירה.

על מנת לתמוך טענתו הגיש ב"כ הנאשם פסק דין, אשר ביטל, בנסיבות דומות לנסיבות דנן, את כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, זאת מכוח דוקטרינת הגנה מן הצדק (ת"פ 3680/09 מדינת ישראל נ' טל ואח', ניתנה ביום 4.4.11).

טענת המאשימה

בנסיבות בהן נבחנו לגופן טענות הנאשם הן על ידי מח"ש והן בהליך הערר, אין מקום לבחון את טענת הנאשם לביטול כתב האישום.

דיון

דוקטרינה ההגנה מן הצדק, המעוגנת כטענה מקדמית בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, מאפשרת לבית המשפט לבטל את כתב האישום מקום בו הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בתי המשפט יזדקקו לטענה זו אך במקרים חריגים ביותר, מקום בו נהיר לכל כי קיומו של ההליך הפלילי במקרה נתון יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות:

"המבחן הקובע, כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה"התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסאלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כעניין שבשגרה ובענייני דיומא סתם..." [ע"פ 2910/94 יפת נ' מ"י, פ"ד נ(2) 221, 372].

בשקלו לקבל טענת הגנה מן בצדק יידרש בית המשפט למבחן תלת שלבי, כאשר בשלב הראשון על בית המשפט לבחון מהם הפגמים שנתגלו בהליך ומהי עוצמתם. בשלב השני תיבחן השאלה האם ניתן לקיים את ההליך הפלילי בצורה הוגנת וצודקת, חרף הפגמים שנתגלו בו, ובשלב השלישי, במידה והשתכנע בית המשפט כי ההליך אכן נוהל באופן הנוגד את עקרונות הצדק וההגינות, עליו לבחון האם ניתן לנקוט באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום [ע"פ 4855/02 מ"י נ' ד"ר איתמר בורוביץ, (פורסם בנבו 31.3.05), סעיף 21 לפסק הדין]. כל זאת, תוך שקילת כלל הערכים העומדים ביסודו של ההליך הפלילי והגשמת האיזון הראוי ביניהם: