מדינת ישראל נ' עזרא

החלטה

בקשת נאשם לביטול הרשעה.

ההליך

ביום 10.4.2013 הודה הנאשם, עומר עזרא יליד 1991, בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של גניבה בידי עובד, ממעבידו, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן "חוק העונשין"), כל זאת מבלי לנהל הוכחות. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה האמורה.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, עבד הנאשם בתקופה הרלוונטית בתפקיד מנהל משמרת בסניפי רשת בורגר ראנץ' באזור המרכז: בבית החולים שיבא בתל השומר ובמתחם בארות יצחק בפתח תקווה. בהזדמנויות רבות ובמועדים שאינם ידועים לתביעה, בתקופה של חודשיים עובר ליום 5.1.11, גנב הנאשם מקופות הסניפים, סכומי כסף בסך כולל של 4,000 ₪.

בשלב בו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן לא הוצגה לבית המשפט הסכמה כלשהי לעניין העונש, והמאשימה אף הודיעה שתעתור לעונש מאסר. כל שהוסכם הוא ששירות המבחן יערוך תסקיר בעניינו של הנאשם, אשר יבחן גם את בקשת באת כוחו לביטול ההרשעה.

ביום 5.11.2013 נתקבל תסקיר בעניינו של הנאשם.

מן התסקיר עולה כי הנאשם נעדר עבר פלילי ולא נפתחו נגדו תיקי משטרה נוספים. הנאשם כיום בן 22, רווק, מתגורר עם הוריו ומשרת בצה"ל בתפקיד טכנאי תקשורת, לאחר שהתגייס בגיל 20. הוצגו לשירות המבחן מכתבי המלצה ממפקדו של הנאשם. הנאשם עבד בסניפי בורג ראנץ' מאז היה נער בן 16. הוא הסביר את הסתבכותו בעבירה בה הורשע בצורך לממן הוצאות תביעה אזרחית שהוגשה נגדו עקב תאונת דרכים בה היה מעורב. הנאשם נמנע מלבקש את עזרתם הכספית של הוריו נוכח העובדה שבאותה עת נתגלתה בגופו של אביו מחלת הסרטן, והוא לא היה מעוניין להכביד עליהם. הנאשם הביע חרטה על מעשיו, מבין את חומרתם, והוא חש בושה על שמעל באמון שנתנו בו מנהליו. הנאשם הפיק לקחים ממעשיו וטרם הוגש נגדו כתב האישום השיב למעבידיו סכום של 10,000 ₪ שדרשו ממנו.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מאופיין במערכת ערכים תקינה ונטולת דפוסים עברייניים. המעשה הפלילי שעשה הוא חריג ואינו מאפיין את התנהגותו דרך כלל. ההליך הנוכחי, כמו גם פיטוריו כתוצאה ממעשה הגניבה, מהווים עבורו גורם מרתיע. הוא נטל אחריות על מעשיו. משרת בצבא ומצליח להתמודד באופן תקין וחיובי עם אתגרי המערכת הצבאית. הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד – נמוך.

שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעת הנאשם, משום שמדובר באדם צעיר בראשית התפתחותו. הומלצה ענישה חינוכית בדמות 200 של"צ, שתבוצע – באישור הבא – במהלך השירות הצבאי.

מפקדו של הנאשם, רס"ן דוד אהרני, העיד לטובת הנאשם. לדברי העד, הנאשם ממלא את תפקידו בהצלחה ואף מעבר לכך, והוא מיועד לתפקידים בכירים יותר. לדעת העד, הרשעה בפלילים תמנע ממנו את הסיווג הביטחוני הנדרש לצורך מילוי תפקידו הנוכחי, וביתר שאת לתפקידים אותם הם צפוי למלא בעתיד.

ב"כ הצדדים הגיעו לכלל הסכמה כי ראוי במקרה זה לאמץ את המלצות שירות המבחן ולבטל את הרשעת הנאשם.

לאחר ששקלתי בדבר, ולא בלי התלבטות, החלטתי כי ניתן במקרה זה לסטות מן הכלל הרגיל לפיו יש להרשיע את אלה המבצעים עבירות פליליות.

מושכלות ראשונים כי בעניינו של נאשם בגיר הרשעה היא הכלל וביטולה הוא החריג.

פסיקה ענפה קיימת בנוגע למסגרת הנורמטיבית להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בכל הקשור לבקשת נאשם להימנע מהרשעתו [ראו, למשל, ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997), ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 (2000)].

תמצית ההלכה היא כי על ביהמ"ש לשקול בכף המאזניים האחת את השפעת ההרשעה על הנאשם, ועל סיכויי שיקומו. בכף המאזניים השנייה ישקול ביהמ"ש את סוג העבירה, חומרתה ואת נסיבות ביצועה, ולאחר מכן יחליט האם כל אלה מאפשרים לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה [ראו גם עפ"ג (מרכז) 44065-04-12 מדינת ישראל נ' בוריס דאנו (15.7.2012)].

המחוקק קבע לצידה של עבירת הגניבה ממעביד, ענישה מחמירה של שבע שנות מאסר.

בע"פ (ת"א) 71136/01 מואטי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגר "נבו" (1.1.2002) נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים:

"לא בכדי קבע המחוקק ענישה מחמירה של שבע שנות מאסר בצדה על עבירת הגניבה ממעביד.

עבירה זו נושאת עמה גם יסוד קשה של הפרת אמון. "בעבירות אלה נוספת לפגיעה בזכות ההחזקה של בעל הנכס גם הפרה של חובת הנאמנות שחב הגנב, מכוח מעמדו, לבעליו" (ע"פ 6350/93 מ"י נ' גולדין, פ"ד מט(4) 281). אפשר וצריך לדרוש ממעסיק שינקוט באמצעי הגנה מירביים כדי לשמור על רכושו, כנגד גנבים "מן החוץ" – אך קשה אם לא בלתי אפשרי, להתגונן מראש כנגד עובד "מבפנים", שבתוקף תפקידו ומכוח האמון שהמעביד רוכש לו – יש לו גישה טבעית לרכושו של המעביד.