מדינת ישראל נ' עזרא

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר .

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) , התשמ"ב -1982 קובע כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פס"ד אשר ניתן בהעדר העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין – ראו רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל .

במקרה דנן לא נשמעה כל טענה מצד המבקש ביחס לעצם ההרשעה .

המבקש טוען כי כלל לא ידע על עצם הדיון וכי אף היה חולה באתו יום – צורף מסמך רפואי שאינו קביל לצורך דיונים משפטיים. כמו כן טוען הנאשם כי יש להקל בעונשו לאור נימוקים הנוגעים לצורך ברשיון נהיגה כחלק מהטיפול הרפואי – צורפו מסמכים שונים הנוגעים לשנת 2007 בעוד העבירה הינה משנת 2010.

המשיבה מתנגדת לבקשה ואף צרפה זימון מחודש למבקש למועד הדיון האמיתי אליו לא התייצב הנאשם אשר שב בציון לא נדרש.

אני סבור כי אין לקבל את הבקשה .

נפסק לא אחת כי אי התייצבות בגין אי הבנה אינה מהווה משום עילה לביטול פסק דין עניין לנו במגרת העבירות הקלות אשר כלל סיום הדין הינו מהותי בעניינם ויעויין רע"פ 4686/11 בוסי נ' מדינת ישראל. יודגש כי המבקש אף זומן כדין לישיבה זו ולא נטל הזמנתו לדין והדבר רובץ לפתחו. כמו כן לא ניתן לטעון טענות חלופיות שמחד אין המבקש יודע על הדיון ומאידך היה במחלה באותו יום מה גם שאישור המחלה לא חל על מוסדות משפטיים ובכל מקרה החובה לחילופין מוטלת על המבקש להגיש בקשה לדחיית הדיון דבר אשר לא נעשה.

על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד 1974 על המבקש להוכיח כי לא קבל ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מלקבל , דבר שלא נעשה במקרה זה.

אף איני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין בעונשו שכן מדובר בפקיעת רשיון הרכב לתקופה העולה כדי שש שנים ובפקיעת רשיון הנהיגה בשיעור של כ שלוש שנים כך שיש לראות בנהג כדרך שרואים אדם לא מורשה הנוהג ברכב שהינו בחשש סיכון כבד למשמשים בדרך עקב פקיעת רשיון לזמן כפול.

לאור האמור הבקשה נדחית.

החלטתי תשלח לצדדים.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ב, 03 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: