מדינת ישראל נ' עזאם

החלטה

1.בפניי בקשה לפסילת רישון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת מוות ברשלנות, נהיגה ברכב לא תקין וסטייה מנתיב נסיעה, וזאת בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב כנהג ביום 14.5.10, ובמהלכה נהרגה נוסעת שהיתה לצידו ברכב.

הבקשה הוגשה למזכירות עם הגשת כתב האישום בחודש ינואר 2012, אולם עקב תקלה לא נפתחה עד לאחרונה, וכפי שהתברר במסגרת הדיון, גם לא לאחר פנייה מצד המבקשת בחודש מרץ. לבסוף נדונה הבקשה רק ביום 12.7.12, ב"כ הצדדים טענו טענותיהם והצביעו על ראיות התומכות בגישתם.

2.כידוע, מאז תיקון 78 לפקודת התעבורה, אשר הוסיף את סעיף 46ב לפקודה, החזקה היא כי מי שנהג ברכב שהיה מעורב בתאונה קטלנית הינו נהג מסוכן ויש לפסול רשיונו עד תום ההליכים בש"פ 8645/07 אליהו חדש נ. מדינת ישראל), אולם "בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור, ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור".

3.עמדת המשיב כנגד פסילת רשיונו מבוססת על שני טיעונים. האחד: השיהוי בהגשת הבקשה מיום שהוחזר לו רשיונו לאחר פסילה מנהלית בת 90 יום, בחודש אוגוסט 2010 ועד חודש ינואר 2012, והשני: היעדר אשמה בתאונה אשר נגרמה עקב נקר בצמיג.

4.השיהוי:

כבר נפסק לא אחת כי מן הראוי להגיש בקשה לפסילה עד תום ההליכים במסגרת תקופת הפסילה המנהלית ובטרם חזר אדם לנהוג לאחר אירוע התאונה. מנגד, אף אין מחלוקת כי עצם השיהוי לבדו אינו מצדיק את דחיית הבקשה, וההלכה היא כי יש להביאו בחשבון במסגרת כלל השיקולים הרלוונטיים. מובן כי במסגרת שיקולים אלה, יש משמעות גם לתקופת השיהוי ואין דין שיהוי בן מספר חודשים כדין שיהוי בן כשנתיים, וככל "שהתקופה בה המדינה אינה פונה לבית המשפט כדי למנוע מנאשם לנהוג, כך נחלשת טענתה כי צו השעה מחייב את פסילתו מלנהוג באופן זמני. בל נשכח כי אין אנו עוסקים בענישה". ב"ש 20883/07 מ"י נ' אבו סיאם.

בבש"פ 2327/08 דוד ליפשיץ נ' מדינת ישראל דובר בשיהוי לתקופה שאינה עולה בהרבה על התקופה שבתיק דנן, ושם אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

"שוכנעתי כי השיהוי הארוך מאז התאונה ועד הגשת כתב האישום ובקשת הפסילה, בן שנה ותשעה חודשים, יש בו, לכאורה, כדי להצביע על כך שהמשיבה לא סברה בשעתו כי העורר מסוכן לציבור באופן שמצדיק את פסילת הרישיון...

בית משפט זה נתקל לא פעם במצבים בהם ביקשה המשיבה "להחזיר את הגלגל אחורה", במובן זה שביקשה להטיל "סנקציה" מסוימת על אדם אשר אותה סנקציה ננקטה נגדו קודם לכן בגין אותה עבירה אולם הוסרה. מצבים אלו שכיחים יותר כאשר מדובר בנאשמים אשר שוחררו ממעצר. בהקשר זה, לא בנקל מורה בית המשפט להחזיר למעצר נאשמים ששוחררו. נקבע, ככלל, כי מי ששוחרר ממעצר יוחזר אליו רק אם הפר את תנאי השחרור או אם קמו נסיבות המחייבות את החזרתו למעצר... נראה כי ניתן ללמוד מהלכות אלה, על דרך האנלוגיה, גם למקרים בהם מדובר בבקשה לפסילת רישיון נהיגה למי שהוחזר לו רישיון הנהיגה לאחר תום תקופת השלילה המנהלית, כאשר במשך תקופה ארוכה ביותר ממועד זה ועד להגשת כתב האישום נמנעה המשיבה מלבקש מבית המשפט לפסול את רישיונו.

... למותר לציין, כי איני מקל ראש בעברו התעבורתי העשיר של העורר ובעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אשר חומרתה רבה, ואולם, אין להתעלם מהשיהוי הכבד המתבטא בכך שממועד סיום הפסילה המנהלית ועד להגשת כתב האישום נמנעה המשיבה מלבקש את הפסילה, כאשר בפרק זמן של שנה ותשעה חודשים בהם נהג העורר, לא נזקפה לחובתו ולו עבירה אחת. יש בכך, לטעמי, כדי להפריך את חזקת המסוכנות המיוחסת לעורר לפי סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה ולהטות את הכף לטובתו".

ניתן, אפוא, לומר כי ההלכה היא שככל שהשיהוי ארוך יותר תיטה הכף לזכות המשיב, ויהיה צורך בראיות בעלות משקל רב יותר למסוכנותו - מעבר לחזקה הקבועה בחוק. לפיכך, כאשר מדובר בשיהוי משמעותי כמו במקרה דנן, יש לבחון לעומק את הראיות כנגד המשיב, האמנם מקימות הן חשש למסוכנות, ואין אפשרות להסתמך על עצם הגשת כתב האישום נגדו.

5.הראיות בתיק:

כאמור לעיל, ב"כ המשיב מיקד את עיקר טענתו בעניין זה בגורם זר לתאונה – התקר בגלגל, אשר, אפשר ונגרם תוך כדי נסיעה, מבלי שהמשיב יכול היה לדעת עליו בטרם גרם לאובדן השליטה ברכב.

עיון בחומר שהוגש שולל לדעתי את הטענה כי התאונה אירעה בגין הנקר בגלגל כגורם בלעדי או אף עיקרי.

מחוות דעתו של ד"ר שרון עולה כי "הגלגל לא כשל ולא איבד אוויר בפתאומיות עובר לתאונה", גם אם היה בו נקר שפגע מאוד באטימותו. לפי חוות דעת המומחה יש להניח כי בצמיג הרכב היה לחץ אוויר נמוך מהנדרש אשר הקשה על השליטה ברכב בעקומות ובשינוי נתיב.

לאור האמור לעיל ערכה המשטרה ניסוי ברכב דומה לרכב המעורב באירוע. לפי דוח הניסוי של הבוחן רס"ב צרנובולסקי הוא נהג ברכב בעקומה בה התרחשה התאונה כשבצמיג האחורי השמאלי לחץ אוויר של 10 PSI בלבד, לעומת לחץ אוויר תקין של 30 PSI בצמיגים האחרים. הבוחן לא התקשה לבצע את הפנייה בלא אובדן שליטה במהירות של 60 קמ"ש.

עוד רלוונטית לעניין זה הודעת המשיב עצמו אשר לא יכול היה להצביע על גורם לתאונה, דהיינו לא חש באובדן לחץ האוויר ושינוי ההתנהגות ברכב בסמוך לאירוע.