מדינת ישראל נ' עזאם

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 (להלן:"פקודת מס הכנסה") וכן עבירה של קיום פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה.

במועדים הרלוונטיים, עסק הנאשם במסגרות. הנאשם כלל בדו"ח אותו הגיש למס הכנסה לשנים 2003 ו- 2004 חשבוניות פיקטיביות בשווי של 147,260 ₪.

טיעונים לעונש:

התובעת טענה כי עבירות המס בכלל והשימוש בחשבוניות פיקטיביות בפרט הפכו למכת מדינה, קל לבצען אך קשה לגלותן ואיתורן מצריך הקצאת משאבים רבים. לדבריה המדובר בעבירות חמורות, כאשר אין הבדל בין הגונבים מהקופה הציבורית לבין מי שנוטל כספו של אחר, על כן יש להטיל על הנאשם עונש אשר ישקף חומרתן, על מנת להרתיעו ולהרתיע עברייני מס פוטנציאלים. לאור האמור לעיל וכן לאור העובדה כי הנאשם טרם הסיר מחדלו, ביקשה ב"כ תביעה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.

ב"כ הנאשם טען כי דרישת התביעה לשלוח את הנאשם מאחורי סורג ובריח אינה מידתית בנסיבותיו של תיק זה וביקש להסתפק בהטלת קנס ולכל היותר עונש מאסר בפועל לתקופה קצרה, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה והביע חרטתו האמיתית והכנה. לדבריו, לפני הגשת כתב האישום, הנאשם הגיע להסדר עם פקיד השומה ולפיו הוספו הסכומים של החשבוניות הפיקטיביות לחשבונו של הנאשם. הנאשם שילם סכום של 39,850 ₪, בנוסף שילם 10,000 ₪ על חשבון כופר, אשר בסופו של דבר בוטל, כי לא שילם מלוא הסכום. הנאשם שילם 74% מסכום הקרן של המחדל ולא הצליח לשלם את היתרה בשל מצבו הכלכלי הקשה. העבירות מתייחסות לשנים 2003 ו- 2004 והדבר מהווה שיקול כבד כנגד הטלת עונש מאסר בפועל. המדובר לדבריו בנאשם נורמטיבי, עובד בבניין ומשתכר שכר מינימום, אשר זו הסתבכותו הראשונה בפלילים. בני משפחתו של הנאשם זקוקים לתמיכתו, אשתו של הנאשם סובלת מקרישת יתר בדם ובנו של הנאשם סובל ממחלה שגרמה לקיצור רגלו.

דיון:

המדובר בעבירות חמורות לפי חוקי מס הכנסה של הגשת חשבוניות פיקטיביות בשווי כולל של 147,260 ₪. חומרתן של עבירות המס ידועה ונקבעה שוב בבית המשפט העליון ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם) :

" בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי , ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויוניות בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה ".

למעשה קיים קושי רב בגילוי עבירות מס, שכן כל המעורבים הינם בעלי אינטרס שלא לגלות את העבירות. יש לשקול ענישה מכאיבה שיש בה כדי להרתיע עבריינים בכח למול הפיתוי לרווחים קלים ומהירים, וכן למול הסיכוי הקלוש להיתפס.

וכך נקבע ע"י כב' הנשיא ברק בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט נ' מדינת ישראל פ"ד לה (3) 218 :

" בהטלת עונשי מאסר אלה, מביעה החברה המאורגנת , את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס ומטביעה עליהם אות של קלון. יידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו לבן והרי הוא כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט ".

יש להבהיר לעברייני מס בכח כי אין כדאיות כלכלית במעשיהם הנלוזים, ועל כן העונשים המועדפים בעבירות אלה יהיו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וכן קנסות גבוהים, וכפי שנקבע רק לאחרונה ב רע"פ 254/06 רומל קעדאן (לא פורסם) , מפי כבוד השופט ס' ג'ובראן :

" ההחמרה בענישה על עבירות מס נועדה בראש ובראשונה לשמש כאמצעי הרתעתי כלפי כולי עלמא מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד. כמו-כן, מטרתה לבטא את הגמול ההולם על הנזק הרב שמסיבות העבירות האמורות לקופת הציבור " .

ברע"פ 10744/05 משה ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נקבע כי עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, וקנס בסך של 50,000 ₪ "אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה." וכי "בעבירות כלכליות, בהן על-פי-רוב מדובר בהרשעתו הראשונה של האדם, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר".

ברע"פ  113/06 מאיר טוללה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נקבע כי עונש של שנה מאסר בפועל, וקנס בסך 40,000 ₪: "אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות".

נראה על כן כי אין לתת משמעות יתרה לעניין קיומן של נסיבות אישיות וכלכליות, ומשקלן של אלו בקביעת העונש נקבע בע"פ 6474/03, יוסף מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3), 721 עמ' 726-727 :

" עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית ה משפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית ".

לאור כל האמור לעיל, בבואי לגזור את הדין, אשקול נסיבותיו האישיות של הנאשם ואתן להן את משקלן הראוי אל מול חומרתה של העבירה ונסיבות ביצועה:

הנאשם שלח יד לקופה הציבורית באמצעות הגשת חשבוניות פיקטיביות, עד היום לא מצא הנאשם לנכון להסיר את המחדל ולא העביר את מלוא כספי הגזלה לקופת המדינה וזאת על אף הזמן הרב שחלף.