מדינת ישראל נ' עותמאן

גזר דין

1. הנאשם, ראול בן מוחמד עותמאן, יליד 23.7.84, הודה והורשע בעבירות לפי הסעיפים 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952; בהסעת נוסעים במספר העולה על המותר ברשיון הרכב לפי תקנה 84(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961; בסיכון נוסעים לפי תקנה 79(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961; בנהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970; ובנהיגה ללא רשיון רכב לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

כעולה מכתב האישום, ביום 5.1.10 בשעה 12:45 נהג ברכב מ.ר. 9945960 ובו 7 מקומות לנוסעים פרט לנהג. בנסיבות אלו הסיע 15 תושבי האזור שאינם מורשים להכנס לישראל או לשהות בה, והסיעם ברכב ממנו הוצאו המושבים האחוריים, לעבר מחסום קאסם דרך כביש מספר 1, בכוונה להסיעם לתל אביב. בכך סיכן חיי הנוסעים וסיכן תושבי האיזור בהסיעו תושבי האזור לכיוון תל אביב, ללא ביטוח תקף וללא רשיון רכב תקף.

2.הודייתו היא במסגרת הסדר לפיו התביעה תעתור ל-6 חודשי מאסר בפועל, והסניגור יעתור לכך שירוצו בעבודות שירות, וכן סוכם שיוטלו קנס בגובה 7500 ₪, פסילה בפועל ל-6 חודשים, וכן פסילה על תנאי ומאסר על תנאי .

3.התביעה בטיעוניה עמדה על חומרת הנסיבות, הסעתם של 15 שב"חים לתוככי הארץ, ברכב בו מותר להסיע 7 בלבד, תוך סיכון הנוסעים וסיכון אזרחי המדינה, והוצגה פסיקה בדבר רמת ענישה בנסיבות דומות.

עוה"ד מזעל, ב"כ הנאשם, ביקש להעדיף הנסיבות האישיות, הדגיש כי הנאשם לומד רפואה ברומניה, שנה רביעית, בן למשפחה נורמטיבית, שנקלע לסיטואציה ומעד, וכדי לפתור בעיה ביצע העבירות שבפנינו, וכך לא יכול היה לחזור ללימודים. עוד עתר שלא לגזור מאסר בפועל מחמת לקיחת האחריות והבושה הגדולה, ולהסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות וקנס נכבד, גם מששהה במעצר בית מלא כ-5 חודשים.

בנוסף ציין כי כל השב"חים שוחררו, משמע – לא נשקפה מסוכנות מהם, והציג מקבץ פסקי דין לעיוני.

הנאשם עצמו חזר והביע חרטה וצער על מעשיו.

4.עיינתי בפסקי הדין שהוצגו ואציין כי עפ"י הלכת חטיב והלכת אבו סאלם העומדות איתן, וכאשר מדובר במי שהסיע 15 שוהים שלא כחוק לתוככי מדינת ישראל, תוך ביצוע עבירות נוספות וחשיפת הציבור והנוסעים לסכנה, לא ניתן שלא לכלול רכיב של מאסר לריצוי בפועל.

גם כאשר מדובר במי שעברו נקי, הסעתם של 15 אנשים בידיעה שאינם מורשים להכנס לתוככי המדינה, תוך שינוי הרכב בו הוסעו כך שניתן יהיה לדחוס את כולם לתוכו, ראויה לכל גינוי ומחייבת ענישה מרתיעה, תוך שיגור מסר ברור וחד משמעי לאנשים מסוגו של הנאשם - ולציבור בכללותו.

מעבר לכך, מחויבת ההרתעה מקום בו מטרת ההסעה היתה עשיית רווח כלכלי, תוך התעלמות מהסיכונים לנוסעים ולציבור.

בנסיבות אלו, ובשל הסיכון הממשי הנובע ממכלול הנסיבות, יש למצות הענישה בענייננו.

אם לא אלך במתווה של התביעה במלואו, הרי זה רק משום ההודיה, לקיחת האחריות, תקופת מעצר הבית שלא הופרה, והעבר הנקי.

עוד אציין את ההחמרה העולה מתיקון 13 לחוק השהיה שלא כדין מיום 23.3.10, שמטרתו להלחם במסיעים בנסיבות מחמירות - כמו אלו שעשו שינויים ברכב כדי להסתיר שב"חים, או הסיעו יותר משישה שב"חים, או במסגרת שירותי הסעה - ועל פי אותה המגמה וכדי להרתיע, אין כל מקום לאמץ עתירת הסניגור לעונש.

עפ"י כל אלו מוצאת אני להטיל על הנאשם 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

כמו כן ירצה 3 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מיד לאחר תום ריצוי המאסר בפועל,

בהסכמתו, בבית חולים "ביקור חולים" שברחוב שטראוס 5, ירושלים, טל' 02-6464111, בימים א-ה מ- 7:30 עד 15:00 ובערבי חג וחול המועד – כנהוג במקום העבודה.

הנאשם יועסק בעבודות אחזקה וסיוע, שירותים או מנהלה, בפיקוח דוד יוסף, טלפון050-6278747 החל מיום 27.7.2010.

במועד האמור בשעה 10:00 יתייצב בפני המפקח על עבודות שירות לצורך קליטה והצבה במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות שירות ת.ד. 741 באר שבע 84000, ליד כלא באר שבע, אוטובוס מתחנה מרכזית באר שבע קו מספר 46.

הוסבר לנאשם כי עליו לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי אם יחול בכתובת מגוריו, וכן שעליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות פתע, וכי כל הפרה בעבודות השירות עשויה להביא להפסקה מנהלית ולריצוי יתרת העונש במאסר ממש.