מדינת ישראל נ' עומר

החלטה

לפניי בקשה להקלה בתנאי השחרור.

עיקרי העובדות הצריכות לענין

המבקש הורשע עפ"י הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, שעיקרן נהיגה בזמן פסילה ואי ציות להוראת השוטרים שזיהו אותו והורו לו לעצור.

העבירות בוצעו ביום 16.8.10, ולמחרת היום נעצר המבקש.

בתאריך 18.8.10 הוגש נגד המבקש כתב האישום וכן בקשה למעצר עד לתום ההליכים.

לאחר מספר הליכים ולאחר שנמצאה חלופה הדוקה, שהניחה את דעת בית המשפט, שוחרר המבקש ביום 20.10.10, למעצר בית מלא בביתו בנצרת, בפיקוח מלא, תוך הפקדת ערובה, ערבות עצמית וערבויות צד ג'. כמו כן הורה ביהמ"ש על פסילת רשיון הנהיגה של המבקש עד לתום ההליכים, והורה כי על המבקש להפקיד רשיונו או תצהיר כדין במזכירות בית המשפט באופן מיידי.

רשיון או תצהיר כתחליפו, טרם הופקדו במזכירות ביהמ"ש.

ב-9.11.10 התיר בית המשפט למבקש לצאת לטיפול ב"מרכז לטיפול תרופתי ממושך בנפגעי סמים", הנמצא בצומת אל חאנוק בנצרת (להלן: "המרכז הטיפולי"), בימים א'-ה' בין השעות 09.00-10.00 בבוקר, בליווי מפקח.

בקשות לשינוי התנאים במהלך החגים – נדחו.

בפתח ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 12.7.11, לאחר שנשמעו שני עדי תביעה בישיבה קודמת, בחר המבקש לחזור בו מכפירתו ולהודות בעובדות כתב האישום. המבקש הורשע, כאמור, עפ"י הודאתו.

כעת עותר המבקש להקלה תנאי שחרורו, כך שישהה במעצר בית בשעות הלילה בלבד.

טענות הצדדים

לטענת ב"כ עו"ד הייב, המבקש קיבל אחריות על מעשיו, הודה והורשע. עניינו נדחה שלא באשמתו, וחלוף הזמן, בהתחשב בעובדה שלא הפר את תנאי שחרורו, מצדיק הקלה בתנאי שחרורו. שהותו במעצר בית מלא פוגעת, לטענתה, באשתו וילדיו שהמבקש הינו מפרנסם. ב"כ המבקש הגישה אסופת פסיקה לתמיכה בטענותיה.

התביעה מתנגדת לבקשה, תוך שהיא מפנה לחומרת העבירות, בעטיין כבר לא עומדת למבקש חזקת החפות. התובעת מפנה לעברו המכביד של המבקש, המצביע על מסוכנותו.

דיון והכרעה

מחד גיסא, המבקש נתון במעצר בית מלא, למעט ביקורים יומיים בני שעה במרכז הטיפולי, מזה כ-9 חודשים. חלוף הזמן, גם שעה שהמבקש נתון במעצר בית ולא במעצר מאחורי סורג ובריח, משנה את נקודת האיזון ומטה את הכף לטובת הקלה בתנאי שחרורו. אין כל ראיה לכך שהפר את תנאי שחרורו.

מאידך גיסא, בשלב זה, לא עומדת למבקש חזקת החפות. העבירות בהן הורשע הינן עבירות חמורות, המצביעות על מסוכנות גבוהה.

אציין כי הפסיקה שהוגשה לעיוני, איננה דומה בנסיבותיה לתיק זה. גם אם ההחלטות עוסקות בשאלת חלוף הזמן, הרי ברובן המוחלט של ההחלטות מדובר בנאשמים שעדיין עומדת להם חזקת החפות, חלק מההחלטות נסמכות על כרסום שחל בעוצמת הראיות, על נסיבות אישיות קשות (מות בתו התינוקת של הנאשם) וכיוצ"ב.

מגליון הרשעותיו הקודמות של המבקש בתעבורה עולה כי החזיק ברשיון לראשונה בשנת 1996. מאז צבר 4 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן, משנת 2007, אז נדון בגין נהיגה בזמן פסילה, ללא רשיון תקף וללא ביטוח. המבקש נדון אז לחודש מאסר, ול-8 חודשי מאסר מותנה ל-3 שנים, תנאי שפקע כחודש לפני ביצוע העבירה מושא תיק זה. כמו כן, נפסל רשיונו של המבקש ל-5 שנים. המבקש טרם הפקיד את רשיונו. פסילה זו הינה הבסיס לכתב האישום, מושא תיק זה.