מדינת ישראל נ' עוכר

גזר דין

1.הנאשם שלפני, צעיר כבן 25 שנים, הודה במסגרת הסדר טיעון, לפיו כתב האישום תוקן, בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תעבורה (לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן – "חוק העונשין"), בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק העונשין), בנהיגה ללא רשיון נהיגה (לפי סעיף 10(א)+38(1) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961- להלן "פקודת התעוברה") ושימוש ברכב ללא רשות בעליו (לפי סעיף 413ג לחוק העונשין וסעיף 36ב(א) לפקודת התעבורה).

ואלו העובדות שתוארו בכתב האישום: ביום 18/1/08 בשעות הערב נהג הנאשם, שמעולם לא הורשה לקבל או להחזיק ברשיון נהיגה, ברכבו של אחיו מוחמד, וזאת מבלי שאחיו התיר לו את הנהיגה. ליד הנאשם ישב חברו טורק. כשהגיע הנאשם לצומת (רחובות הגעתון וויצמן בנהריה) נעמדה לידו מכונית משטרה, שאורותיה מהבהבים ובה שני שוטרים. אחד מהם הורה לנאשם לעצור את רכבו לצורך בדיקה. כשהתחלף האור ברמזור, פתח הנאשם בנהיגה מהירה במטרה להימלט מהשוטרים, כאשר הם רודפים אחריו ברכבם. בהמשך עבר הנאשם בצומת באור אדום, פגע בניידת המשטרתית וגרם לה לנזקים. משם נמלט הנאשם ברכבו לכביש מס' 4, תוך כדי שהוא מכבה את אורות הרכב, על מנת להקשות על זיהויו, נסע בנהיגה פרועה, תוך ביצוע עקיפות מסוכנות של רכבים אחרים, שהיו בכביש, וגרם להם לסטות בפתאומיות ממסלול נסיעתם כדי להמנע מפגיעה שלו בהם. בהמשך חזר הנאשם וחצה פעמיים שתי צמתים באור אדום וגרם לרכבים לבלום בלימות חירום, ואף אילץ רכב שבא במסלול מולו לסטות ממסלולו. הנאשם המשיך בנהיגה מהירה בכביש מס' 85, ולאחר כ-10 ק"מ ממקום תחילת האירוע העברייני, בהגיעו לכפר מכר, פנה הנאשם שמאלה במהירות בצומת בניגוד לאור אדום, איבד שליטה על הרכב, שהחל להסתחרר, התנגש ברכבו בחזית הניידת שנסעה בעקבותיו ובעמוד חשמל שהיה במקום, ונפל לתעלה בצד הכביש.

2.הסדר הטיעון לא כלל הסכמה באשר לעונש, והצדדים טענו לפני לעניין זה.

3.העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות: הנאשם בנוהגו ללא רשיון נהיגה ובאופן כה פרוע, כמתואר בכתב האישום המתוקן, סיכן את חייהם וגופם של הנוסעים והולכי הרגל בכביש, כמו גם את שלו, של הנוסע עמו ושל השוטרים. אך מקרה הוא, שאירוע זה לא נסתיים בפגיעה בנפש או בגוף.

זאת ועוד: בבריחתו מפני השוטרים, בסרבו לציית להוראותיהם גילה זלזול חמור בשלטון החוק ובאמורים לכפות אותו על האזרחים. יש בהתנהלות מעין זו פגיעה חמורה בערך זה, שהוא אחד המאפיינים החשובים במדינה מתוקנת.

4.המאשימה בטיעוניה לעונש, עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם, ביקשה לתת משקל עודף לאינטרסים הציבוריים של הרתעה וענישה על אלו האישיים של הנאשם, טענה כי הפסיקה החמירה בעבירות ואירועים דומים, ודרשה כי יוטל על הנאשם מאסר בפועל ממושך. פסקי הדין אליהם הפנתה באת כח המאשימה הם ע"פ 10315/07 מוסא אלאקרע נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2/4/09), שם הוטל עונש של ארבע שנות מאסר; וע"פ 214/07 שחאדה אלאטרש נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5/7/07, פורסם בתוכנות), שם הוטלו 3.5 שנות מאסר. כן ביקשה באת כח המאשימה לגזור על הנאשם מאסר על תנאי ופסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה ממושכת.

5.הסניגור ביקש לקחת בחשבון לקולה את הודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה, עוד במהלך חקירתו במשטרת נהריה, את הודאתו בבית המשפט, שחסכה מזמנם של בית המשפט והצדדים, את לקיחת האחריות שלו ואת הבעת החרטה. עוד ביקש הסניגור להתחשב בכך שהנאשם הוא נורמטיבי ומדובר במעידה חד פעמית.

6.תסקיר קצין המבחן שניתן באשר לנאשם, היה חיובי: במהלך שנת 2010, לפני ביצוע העבירות נשוא כתב האשום כאן, התארס הנאשם. הוא עבד מזה כשנתיים בחנות לחומרי בניין בכפרו. במקביל סיים לימודיו במסלול חשבות במכללת רמות. לנאשם תעודת בגרות מלאה. קצין המבחן התרשם כי הנאשם רואה את האירוע כ"אסון הגדול ביותר בחייו". משפחתו התייחסה לאירוע זה בחומרה. הוא ביטא חרטה. לא זוהו מאפיינים עבריינים או אנטיסוציאליים; הפוטנציאל הוא של התנהגות נורמטיבית גם בעתיד. הומלץ על מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי לתקופה משמעותית. קצין המבחן סיכם בכותבו כי "אנו סבורים כי שילובם של עונשים אלה, יהי בו בכדי להמחיש את החומרה של מעשיו ואף יפחית מהסיכון להישנותם בעתיד, לצד שמירה על החלקים הנורמטיבים והמתפקדים, אותם ראוי לשמר ולחזק".

הסניגור ביקש לאמץ את המלצתו של קצין המבחן. לטענתו מאסר בפועל יגרום נזק קשה לנאשם, אשר בינתיים אף עבר תקופה קשה כשחיכה לסיום משפטו.

הסניגור הפנה לפסיקה אשר הסתפקה בעבודות שירות במסכת נסיבות שהולמת, לעמדת הסניגור, את המקרה דנן (וראו רשימה של פסקי דין בפרוטוקול הישיבה מיום 8/3/11, כאשר רובה ככולה היא של פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים).

7.מעיון בפסקי הדין בבית המשפט העליון, נראה כי ההנחיה היא להחמיר בענישה בעבירות העומדות לפנינו: כך בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (ניתן ביום 11/11/04, פורסם בתוכנות); ע"פ 342/05 אלרביעה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27/6/05, פורסם בתוכנות); ע"פ 800/05 זנון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30/3/06, פורסם בתוכנות); ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7/6/06, פורסם בתוכנות) ע"פ 319/07 אלדראג'ה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11/1/07, פורסם בתוכנות); ע"פ 9229/08 אלעסם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7/4/09, פורסם בתוכנות); ע"פ 6986/09 אורנשטיין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15/3/10, פורסם בתוכנות) (הרשימה נלקחה מגזר הדין שבת"פ 27882/02/10 מדינת ישראל נ' חיים (ניתן ביום 10/1/11 ופורסם בתוכנות). רמת הענישה העולה מפסקי דין אלו היא בין שלוש שנות מאסר לארבע שנים.

מנגד גם בבית המשפט העליון ניתנו פסקי דין שבהם הסתפק בית המשפט בעונש של מאסר בעבודות שירות (וראו ע"פ 5622/07 מדינת ישראל נ' קרדונה (ניתן ביום 24/9/07, פורסם בתוכנות), וכן את ע"פ 10932/07 לזנס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31/3/08, פורסם בתוכנות).

8.לאחר שנתתי משקל לחומרת העבירה מחד גיסא ומאידך גיסא להודאתו במסגרת הליך גישור, לנסיבותיו האישיות כפי שפירט אותן הסניגור וביניהן – היותו של הנאשם ללא עבר פלילי, לימודיו ואירוסיו - ולהמלצת קצין המבחן, הגעתי למסקנה, כי הימנעות מגזירת מאסר בפועל, כפי שביקש הסניגור, אינה ממלאת את מטרת הענישה של הרתעה. ההקלה בעונש בשל הנסיבות שהבאתי לעיל, באה לידי ביטוי בתקופת מאסר קצרה יחסית:

אני גוזרת על הנאשם מאסר של 10 חודשי מאסר בפועל. כן אני גוזרת על הנאשם מאסר של 8 חודשים נוספים, אולם הוא לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה שהורשע בגזר דיני זה, ויורשע בגינה.

9.עוד אני מורה כי הנאשם יהיה פסול מלקבל או מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 3 שנים החל מהיום.

10.והודעה זכות הערעור תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כא אדר ב תשע"א, 27 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: