מדינת ישראל נ' עוזרי

החלטה

פוסק לגב' מאיר שכר בטלה בסך 95 ₪ והוצאות בסך 120 ₪ ובסה"כ 215 ₪.

ניתנה והודעה היום א' תמוז תשע"א, 03/07/2011 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

החלטה

היה על ההגנה להגיש את חוות הדעת במועד שנקבע בהחלטה מיום 16/1/2011.

על מנת לדקדק בזכויות הנאשם ובאופן חריג אני נעתר לבקשה ומקבל את חוות הדעת היום.

תינתן הדעת בהמשך על מחדלה של ההגנה.

ניתנה והודעה היום א' תמוז תשע"א, 03/07/2011 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

הכרעת דין

הנאשם הובא לדין באשמה של גרם נזק לרכוש או אדם, חוסר זהירות, אי מסירת פרטים ונהיגה ללא ביטוח.

לאחר שהצדדים הודיעו על חזרה מאישום בגין עבירה של נהיגה ללא ביטוח חובה, אישום זה מבוטל.

לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו לפניי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירה של אי מסירת פרטים, ולהרשיעו בעבירות של גרם נזק לרכוש וחוסר זהירות.

מטעם המאשימה העידה הנהגת המעורבת, גב' חיה מאיר.

עדותה של המעורבת היתה אמינה לחלוטין, אני נותן אמון מלא בגרסתה ולא מוצא לפקפק באמינותה. אי התאמות קלות נמצאו בעדותה, בין גרסתה היום לבין זו שנמסרה בהודעתה במשטרה, אולם מדובר בפרטים שוליים ואי ההתאמה נובעת מחלוף הזמן בלבד, כך שאין בה כדי להטיל ספק בגרסתה של המעורבת.

משכך, אני נותן אמון מלא בגרסת המעורבת לפיה החנתה את רכבה קודם לתאונה, וכי בזמן התאונה רכבה עצר עצירה מוחלטת, ולא נסע לאחור כגרסת ההגנה.

גם הנאשם בהודעתו במשטרה אישר כי פגע ברכב חונה תוך שניסה לתמרן ולעבור בין מכוניות (ת/1 ש' 5).

גרסתה הנוכחית של ההגנה לפיה המעורבת הסיעה את רכבה לאחור לא נטענה בזמן אמת ואין בידי לקבלה. גרסה זו מבוססת על סברה בלבד, אשר כפי שיפורט להלן, אינה נסמכת על אדנים של ממש.

אין בידי לקבל את מסקנתו של המומחה מטעם ההגנה לפיה הפגיעה בדלת רכב הנאשם לא יכולה היתה להיגרם אלא אם המעורבת הסיעה את רכבה לאחור, וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, בסמוך לאחר האירוע פירט הבוחן המשטרתי כי במשאית בה נהג הנאשם ישנם נזקים רבים ולא ניתן לקבוע אלו מן הנזקים נגרמו כתוצאה מהתאונה (ת/3).

שנית, המומחה מבסס את מסקנתו על השוואה בין רכב אשר לטעמו זהה לרכב המעורבת. דא עקא, המומחה לא צירף תמונות של רכב המעורבת, אשר שימשו בידו להשוואת הנזקים, הבוחן לא ידע לומר האם הרכב לפיו ביצע את ההשוואה הינו מדגם זהה לחלוטין לרכב המעורבת. המומחה ביסס את מסקנתו בדבר זהות כלי הרכב אך ורק על הסמל והכיתוב אשר בחלקם האחורי של כלי הרכב. הבוחן לא וידא כי מדובר בכלי רכב שיוצרו בפס יצור זהה או לכל הפחות בשנת יצור שהה.