מדינת ישראל נ' עוזיאל

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק מן העבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה וגרם חבלה של ממש, בניגוד לתקנה 67 לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה וגרם חבלה של ממש וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש. על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם ביום 2.6.10 בשעה 15.30 לערך באוטובוס ציבורי ברחוב רידינג בת"א והתקרב לצומת עם רחוב חיים לבנון (להלן:"הצומת"). הנאשם החל לפנות ימינה בצומת. במקום זה מסומן לרוחב נתיב נסיעת הנאשם מעבר חצייה להולכי רגל בין המדרכה לאי תנועה משולש בנוי. באותה שעה חצתה את מעבר החצייה גב' סתיו שלימוביץ (להלן: "המעורבת") מימין לשמאל כיוון תנועת הנאשם. הנאשם, כך נטען, נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך ולא הבחין במעורבת עד לרגע הפגיעה בה. כתוצאה מן התאונה נחבלה המעורבת חבלות של ממש בכך שנגרמו לה בין היתר שברים בגפיים וחבלת ראש עם אובדן הכרה.

הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו ראיות.

פרשת התביעה

במסגרת פרשת התביעה העידו אמה של המעורבת, גב' רחל שלימוביץ והמעורבת עצמה. שתיהן ציינו כי במועד הרלוונטי הן היו על מעבר החצייה כאשר ראו מצד שמאל אוטובוס קו 27 (רכב הנאשם) שהגיע מכיוון רחוב רידינג ואינו עוצר. אמה של הנאשמת העידה כי "ברגע האחרון קפצתי אחורנית והרמתי את העיניים למעלה וראיתי שנהג מסתכל שמאלה והאוטובוס פונה ימינה. באותו שבריר שנייה צעקתי לביתי אבל זה היה מאוחר מדי הוא כבר פגע בה" [ עמ. 3 שו' 16-17; ההדגשות מכאן ולהבא אינן במקור]. הפגיעה במעורבת הייתה – ועל כך אין חולק - בחלקו הימני של האוטובוס, באיזור הדלת הקדמית [ עמ' 3 שו' 22]. כתוצאה מן הפגיעה נטען כי המעורבת עפה מרחק של כ-2 מטרים [ עמ' 3 שו' 25]. אמא של המעורבת העידה כי חזית האוטובוס הייתה מרחק של כ-2 מ' לערך [ בהערכה גסה] אחרי סיום מעבר החצייה [ עמ' 4 שו' 2]. בחקירה נגדית ציינה אמה של המעורבת כי לאחר התאונה נתפסה רגלה של המעורבת מתחת לגלגל הימני קדמי של האוטובוס והנאשם נאלץ להזיז את האוטובוס מעט אחורה [עמ. 5 שו' 9-14].

המעורבת עצמה ציינה דברים ברוח דבריה של אמה בעדותה. לדבריה, היא חצתה את הכביש במעבר החצייה, האוטובוס לא עצר והוא התנגש בה עם הפינה הימנית של האוטובוס. המעורבת אישרה כי נהג האוטובוס נסע לאחור כחצי מטר על מנת לחלץ את רגלה התקועה תחת גלגל האוטובוס.

ע"ת 3 הבוחן סימון טרטקובסקי (להלן- "הבוחן") גבה את הודעת הנאשם תחת אזהרה וערך בין היתר דוח בוחן, לוח צילומים של מקום התאונה ודוח תפיסת דיסקת טכוגרף. העד הסביר כי מניסוי שדה ראייה שערך במקום התברר כי כבר ממרחק של 12.8 מ' לפני מעבר החצייה ניתן להבחין בבירור במעבר החצייה לרבות במדרכה הימנית (תמונה 11). העד התייחס גם לשלט שהיה מצוי במקום אך ציין כי ממרחק 6 מטרים ניתן להבחין רק פלג גוף עליון של העומד מאחורי השלט וניתן להבחין ברגליים [ עמ. 8 שו' 22-26]. העד ציין כי " אין ספק שבקטע מסוים של נסיעת האוטובוס לעבר מעבר החצייה השלט מסתיר חלקית את הולך הרגל" [ עמ. 9 שו' 101-11]. העד ציין כי לא ידע על כך שהאוטובוס הוזז לאחר התאונה שכן לטענתו נסמך על הודעת הנאשם כי האוטובוס לא הוזז [ עמ. 9 שו' 31-32]. בנוסף – וחשוב לענייננו – העד ציין כי על פי מדידה עולה כי המרחק בין חזית האוטובוס – כפי שמצא אותו העד – היה במרחק 8.7 מטרים אחרי מעבר החציה. העד לא ידע לומר מה המרחק בין הגלגל הימני קדמי למעבר החצייה ובין חזית האוטובוס לגלגל. העד השיב כי "אינו יודע להגיד" אם הייתה חשיבות למדידה כזו בנימוק כי על פי גרסת הנאשם במשטרה הוא בלם רק לאחר הפגיעה כך שמיקומו הסופי של גלגל האוטובוס לאחר העצירה לא מצביע על מקום הפגיעה [ עמ. 10 שו' 15-16]. העד השיב כי על פי ניתוח ממצאי דיסקת הטכוגרף לא ניתן לקבוע באיזו מהירות פגע האוטובוס במעורב [ עמ. 12 שו' 16]. העד נשאל לגבי מערכת "סטמי" והאפשרות להתחקות באמצעות שימוש בה אחר נתונים כמו המהירות 2 מטרים לפני העצירה הסופית. העד השיב כי אינו מומחה לטכוגרף או למערכת סטמי ואינו יודע לאילו נתונים ניתן להגיע באמצעות שימוש במערכת סטמי.

עד תביעה 4 רס"ר שגיא קונטורוביץ ערך דוח פעולה . העד לא זכר מה היה השלב בו נרשם דוח הפעולה ביחס לסדר הפעולות אותן ביצע בזירה. העד אישר כי לא הודיע לנאשם כי על זכותו להיוועץ בעו"ד לפני מסירת תשובות לשאלותיו וכי מה שיאמר עשוי להפלילו. העד הבהיר בחקירה חוזרת כי לא תחקר את הנאשם כחשוד באותו שלב וכי "גם אם הולכת הרגל הייתה במקום, גם אותה הייתי מתחקר באותו אופן" [ עמ. 15 שו' 21].

ע"ת 5, בוחן התנועה כפיר נסים הגיש דוח פענוח דיסקת טכוגרף. מעדותו עולה כי בשעה 15:17 נרשמה מהירות שיא של האוטובוס של 30.28 קמ"ש ממנה ניתן להבחין בהאטה עד מהירות אפס. העד ציין כי לא חישב את המרחק אותו עבר האוטובוס ממהירות השיא עד לעצירה וכן לא חישב את הזמן שנדרש לאוטובוס מרגע הגיעו למהירות השיא ועד לעצירה. העד נשאל לגבי מערכת "סטמי" והשיב כי אינו מוסמך למערכת זו ולא עבד איתה. העד אישר כי באמצעות מערכת סטמי ניתן להתחקות אחר מרחקים ["מערכת סטמי מודדים את המרחקים. מזינים את זה למערכת ומפרטים בדיוק כל נקודה ונקודה מבחינת מרחקים" [ עמ. 17 שו' 1-2].

פרשת ההגנה

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם לעצמו. הנאשם ציין כי במועד הרלוונטי התקרב לצומת, הביט שמאלה ולאחר מכן ימינה. לדבריו עבר את מעבר החצייה לאחר שראה שאין במקום הולכי רגל ולאחר שסיים לחצות את מעבר החצייה חש מכה בדופן ימין ומייד בלם. הדבר היה לדבריו בין 8-10 מ' לאחר שעבר את מעבר החצייה. לדבריו לאחר שראה את המעורבת שרועה לגלגלי האוטובוס, ביקשה אימה מהנאשם להזיז את האוטובוס 2-3 מטרים לאחרו משום שרגלה של המעורבת הייתה תקועה מתחת לגלגל וכך היה. מאוחר יותר בחקירה נגדית ציין הנאשם כי הזיז את האוטובוס לאחור רק חצי מטר [ עמ. 20 שו' 26]. לדבריו, הגיע למעבר החצייה במהירות אפס. מעדותו בבית המשפט ובמשטרה עולה כי לא הבחין בשום שלב בהולכת הרגל אלא לאחר ששמע את החבטה ברכב [ עמ. 19 ש' 13]. עוד אמר הנאשם " היא [ המעורבת –ד.ס.] לא נפלה מהירח, אני מסכים. הילדה לא נראית לי בסדר. אני לא ראיתי את המעורבת על המדרכה בשום שלב לפני הפגיעה" [ עמ. 19 18-19] הנאשם אישר כי אין לו הסבר מדוע לא ראה את המעורבת [ עמ. 19 שו. 22] הנאשם אישר כי לא אמר בהודעה במשטרה כי פגע במעורבת במרחק של 8-10 מ' ממעבר החצייה [ עמ. 20 שו' 1-2].

בסיכומיו טען ב"כ המאשימה כי הוכח מחומר הראיות כי המעורבת חצתה את מעבר החצייה בעת שנפגעה. הנאשם אינו מספק כל הסבר מדוע לא הבחין בהולכת הרגל עובר לתאונה, בפרט נוכח קביעות הבוחן ביחס לשדה הראייה שעמד לנאשם בשלבים השונים עד לחציית מעבר החצייה. עוד נאמר כי מלשון דברי הנאשם בדוח הפעולה ת/11 והודעה במשטרה עולה כי קיימת סמיכות בין הפנייה לבין החבטה ברכבו [" פניתי ימינה הבטתי שמאלה לתת זכות קדימה לרכבים משמאל, פניתי והרגשתי מכה". לעומת זאת, בעדות בבית המשפט ציין הנאשם כי קיים מרחק של בין 8 ל-10 מטר מרגע הפנייה עד לחבטה. עוד נאמר – טענה שאינה נכונה – כי על פי קביעת הבוחן נהג הנאשם מהירות של 30 קמ"ש לפני שעצר עצירת חירום. לטענת המאשימה, מיקומו הסופי של האוטובוס מלמד כי הנאשם לא הבחין בהולכת הרגל אחרי מעבר החצייה אלא שם הוא נעצר. גרסאות המעורבת ואימה ביחס לנסיבות התאונה היו עקביות. עוד נאמר כי גרסת הנאשם אינה סבירה והגיונית שכן לא סביר שהנאשם יעצור לפני מעבר החצייה, ישוב ויעצור במיקום בו נמצא על ידי הבוחן ובין לבין יפתח מהירות של 30 קמ"ש לפני העצירה הסופית.

מנגד, ביקש ב"כ הנאשם לזכותו מכל אשמה. ב"כ הנאשם טען כי מן העובדה שרגלה של המעורבת נתקעה תחת הגלגל הקדמי ניתן להסיק שמרגע הפגיעה עד לעצירת האוטובוס, עבר האוטובוס מרחק של חצי מטר לערך – הוא המרחק בין הדלת הקדמית לגלגל האוטובוס. עוד נאמר כי לאחר שהאוטובוס נעצר הוא הוזז לאחור. עוד נאמר כי אמה של המעורב ציינה כי המעורבת חצתה אחריה ועל כן היא אינה יכולה להעיד על מיקום חציית הנפגעת בעת התאונה ומיקום ירידתה של המעורבת מן המדרכה לכביש. ביחס למבחן שדה הראיה שערך הבוחן מטעם התביעה עותר ב"כ הנאשם לא לייחס לו משקל וזאת לאחר שהבוחן הודה כי השתמש בזום, דבר העשוי לגרום לעצמים להיראות במרחק אחר ממה שהם במציאות. עוד נאמר כי הבוחן לא יכול היה לקבוע מה הייתה מהירות האוטובוס בעת הפגיעה ולא היה יכול לסתור את טענת ב"כ הנאשם כי ייתכן שמהירות זו הייתה 1 קמ"ש. הבוחן הוסיף כי אינו יכול לקבוע אם יכול להיות שחזית האוטובוס הייתה לאחר קו החצייה של הולכת הרגל בעת שזו החלה בחצייה. משמעות הדבר היא, טוען ב"כ הנאשם, שלא הייתה לנאשם יכולת להבחין בהולכת הרגל ולמנוע את התאונה. לטענת ב"כ הנאשם אישר הבוחן כפיר נסים כי ניתן היה להגיע לנתונים לגבי המרחק שעבר האוטובוס לפני העצירה הסופית והמהירות והזמן באמצעות מערכת "סטמי" אך לא התבקש לעשות זאת. כן נטען כי רס"ר קונטורוביץ לא הזהיר את הנאשם בדבר זכותו לשתוק ולהיוועץ בעו"ד לפני מתן תשובה לשאלותיו ובכך די כדי לפסול את גרסת הנאשם כאמור בדוח הפעולה. ב"כ הנאשם טוען כי על פי פענוח הטכוגרף, מהירות השיא האחרונה של האוטובוס לפני התאונה הייתה אמנם 30 קמ"ש אולם איש אינו יכול לומר איזה מרחק עבר האוטובוס מהרגע בו הגיע למהירות זו עד לרגע העצירה.

דיון והכרעה

להלן ננתח את הראיות שהובאו תוך התייחסות למרכיבי כל עבירה ועבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

אי מתן אפשרות להולכת רגל להשלים חצייה בבטוחה על מעבר חצייה

השאלה הקריטית בסוגיה זו היא, האם ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים כי המקום בו פגע אוטובוס הנאשם במעורבת היה על מעבר החצייה ולא מחוצה לו. לטעמי, וכפי שיפורט להלן, לאחר בחינת מכלול הראיות נותר ספק סביר בשאלה זו ; ספק המצדיק זיכויו של הנאשם מן העבירה המיוחסת לו. אלה טעמיי.

עדויות הגב' שלימוביץ והמעורבת הותירו רושם אמין. התרשמתי כי אין בליבן רצון להעצים את האירוע או "לנפחו" מעבר למידותיו הנכונות. שתי עדות אלה ציינו כי המעורבת חצתה על גבי מעבר החצייה. מאידך, קיימות ראיות אחרות בתיק המעוררות ספק ביחס לקביעה זו. אמה של המעורבת, גב' שלימוביץ, העידה כי ראתה את המעורבת "עפה" בעקבות הפגיעה מרחק של כ-2 מטרים. לשון אחר, המעורבת לא נגררה על ידי האוטובוס עד לנקודה בה נעצר האוטובוס אלא "עפה" לשם. אין חולק כי בעת שהאוטובוס עצר סופית, גלגל האוטובוס הימני עלה על רגלה של המעורבת והיה צורך להזיז את האוטובוס לאחור מרחק של כ-1/2 מטר על מנת לחלץ את רגל המעורבת. מעדותו של הבוחן טרטקובסקי עולה כי חזית האוטובוס, כפי שנמדדה לאחר הזזתו של האוטובוס חצי מטר לאחור, הסמוכה לגלגל הימני קדמי, היא 8.7 מטר ממעבר החצייה. במלים אחרות, לפני הזזת האוטובוס, הייתה חזיתו הקדמית במרחק של כ-9.2 מטר משולי מעבר החצייה. בהינתן שהמעורבת אכן "עפה" בעקבות התנגשות מרחק של כ-2 מטרים לערך מן המקום בו חצתה את הכביש ובהינתן שבעת עצירתו הסופית של האוטובוס היה הגלגל הקדמי ימני- הסמוך לחזית הקדמית - על רגלה של המעורבת ובהינתן שהמרחק הכולל בין חזית האוטובוס למעבר החצייה לאחר הפגיעה היה כ-9.2 מטרים כי אז אין כל הסבר – וודאי לא הסבר סביר – לתהייה כיצד יתכנו נתונים אלה אם אכן יש ממש בטענה כי המעורבת חצתה את הכביש במעבר החצייה. בהינתן הסמיכות בין החזית הקדמית לגלגל הימני קדמי ובהינתן המרחק בין חזית קדמית זו לבין מעבר החצייה אין אפשרות ליישב נתונים אלה עם גרסת אמה של המעורבת כי המעורבת עפה מרחק של 2 מטרים בלבד. אציין כי המרחק בין 2 מטרים לבין 8 או 9 מטרים או גדול דיו על מנת שגם ללא מדידה מדויקת ניתן יהיה לעמוד עליו. תמיהות אלה מעוררות ספק בשאלה אם אכן נפגעה המעורבת מן האוטובוס בהיותה על מעבר החצייה. די בספק סביר זה כדי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בעבירה זו. אם נדרש חיזוק נוסף לספק זה הרי שהוא מצוי בתמונות שצילם הבוחן טרטקובסקי. כך, עולה מתמונה 5 שכותרתה "מצב של האוטובוס בזירת התאונה" [ היינו לאחר שהאוטובוס הוזז חצי מטר לאחור] כי גלגליו האחוריים של האוטובוס מצויים על גבי מעבר החצייה בעוד שגלגליו הקדמיים – ובהם הגלגל שתחתיו נלכדה רגלה של המעורבת – מצוי הרחק מחוץ לתחום מעבר החצייה. לא נעלם מעיני כי הבוחן ציין בעדותו כי למרחק של הגלגל הימני קדמי ממתחם מעבר החצייה אין חשיבות משום שעל פי גרסת הנאשם במשטרה הוא בלם רק לאחר הפגיעה כך שמיקומו הסופי של גלגל האוטובוס לאחר העצירה לא מצביע על מקום הפגיעה [ עמ. 10 שו' 15-16]. טענה זו כשלעצמה היא נכונה אולם, גם אם לא ניתן ללמוד על מקום הפגיעה ממיקומו הסופי של גלגל האוטובוס עדיין יש באופן התרחשות התאונה, במרחק שנמדד מחזית האוטובוס ובמרחק מגלגל האוטובוס למעבר החצייה ובעדות אמה של המעורבת ביחס למרחק אותו "עפה" המעורבת עד שנחתה על הקרקע, כדי להטיל ספק בראיות המאשימה בעניין מיקום החצייה כאמור בכתב האישום.