מדינת ישראל נ' עוויסאת(עציר)

החלטה

רקע

בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. למשיב מיוחסות עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 274(1), (2) ו-(3) וסעיף 25 לחוק; והתפרעות לפי סעיף 152 לחוק.

כפי הנטען, ביום 24.9.13 בשעה 15:15 או בסמוך השתתף המשיב בהתפרעות של צעירים רבים באזור שער שכם בירושלים, במסגרתה יידו המתפרעים אבנים וחפצים ובהם בקבוקים מלאים בנוזל לעבר שוטרים ששהו במקום וכן אבנים לעבר אוטובוסי "אגד". במהלך זה השליך המשיב "בקבוק של ליטר וחצי" לעבר השוטרים ופגע באחד מהם. השוטרים רצו לעבר הנאשם וצעקו לו לעצור, התנהל מרדף אחריו עד שנעצר. אז התנגד למעצרו תוך שצעק "בואו לחלץ אותי מסתערבים", השתולל והניף ידיו ורגליו, כתוצאה נשרט השוטר ולדימיר איבנוב (להלן: "ולדימיר") בידו. במקביל השליכו מתפרעים שזהותם לא ידועה אבנים גדולות וחפצים לעבר השוטרים וכן הכו בהם וגרמו לשוטרים לחבלות.

טיעוני הצדדים

ב"כ המבקשת עתרה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ב"כ המשיב, מנגד, טען כי אין די ראיות לכאורה להצדיק את מעצרו של המשיב, וזאת משום שבכתב האישום לא צוין כי הבקבוק שהושלך היה מלא ויש להניח לטובת המשיב שהיה ריק. הסנגור הסכים כי קיימות ראיות למתואר בכתב האישום, בסייג האמור. עוד ביקש לאבחן השלכת בקבוק שכזה מהשלכת אבנים או כיסאות. בנוסף עתר לשחרר את מרשו בתנאים מגבילים בהיותו צעיר ללא עבר פלילי, שעובר הכשרה לשמש כנהג אוטובוס.

דיון

התרשמתי כי קיימות ראיות לכאורה. כאמור, ההגנה לא חולקת על ראיות הנוגעות לעצם ההשתתפות בהתפרעות, השלכת בקבוק וכן התנגדות למעצר כמתואר בכתב האישום. אציין כי לעניין אחרון זה הוצג בפני סרטון בו תועדה ההתנגדות, הנושאת אופי אלים ובמסגרתה ניסו השוטרים להתגבר על המשיב תוך שהותקפו בידי אחרים מכיוונים שונים.

לטענה הנוגעת לתוכן הבקבוק: איני סבור כי זו יכולה לסייע למשיב.

זאת, ראשית, משום שלצד השלכת הבקבוק עוסק כתב האישום בעצם ההשתתפות בהתפרעות נרחבת ואלימה, וכן בהתנגדות פיזית למעצר. מן הראיות עולה מעורבות פעילה של המשיב בהתפרעות: השוטר ולדימיר תיאר כי המשיב עמד בין המתפרעים ו"צעק במקום בערבית ואחריו זרקו עוד מפגינים אבנים לעבר הכוח" (ש' 62-63 להודעתו). ולדימיר הוסיף ותאר מרדף אחר המשיב עד שנתפס, והתנגדות אלימה מצידו. גם השוטר פאדי מוסא (להלן: "פאדי") תיאר כיצד צעק המשיב לעבר המפגינים תוך שהשליך את הבקבוק, והוסיף והצביע לשאר המפגינים על כיוון הכוחות המשטרתיים כשבמקביל יידו המפגינים אבנים ובקבוקים לכיוון הכוחות (הודעתו, ש' 8-10). לכך יש לצרף את קריאתו למתפרעים במהלך מעצרו לחלצו מידי השוטרים, כמתואר לעיל, ואת תקיפתם של השוטרים בידי מתפרעים במקביל.

אקט השלכת הבקבוק, מלא או ריק, אך מתווסף לנתונים אלה ויחדיו נוצרת תמונה של השתתפות פעילה בהתפרעות מצדו של המשיב. אלמנטים אלה מעידים בפני עצמם על מסוכנות הן בשל דרגת האלימות בה דובר והן בשל ההתרסה הגלומה במעשים אלה כלפי אנשי רשויות החוק. בנוסף, אלמנטים אלה מעלים חששות באשר למידת האמון אותה ניתן לתת במשיב כי יכבד תנאי שחרור מחלופה, נוכח נכונותו להשתתף באירוע מסוג זה ולהתעמת עם שוטרים. על רקע זה, העיסוק בטיב החפץ שהושלך אינו מרכזי בעיני, וגם בלעדיו קיימות עילות מעצר בעלות משקל לא מבוטל.

שנית, אינני סבור כי יש ממש בניסיון לאבחן את השלכת הבקבוק כאקט קל בהשוואה להשלכת חפצים אחרים או אבנים. השוטר ולדימיר תיאר בהודעתו כי ראה את המשיב זורק "חפץ בצבע לבן באורך בגודל של בקבוק מאיפה שהוא עמד לכיוון מטה לאיפה שהיה הכוח" – מרחק של "פחות מעשרה מטר" (ש' 22-28). עוד תיאר כי "החפץ עף בתנועה חדה ומהירה" והושלך מנקודה שמעל לכוח המשטרתי (ש' 49-51). גם השוטר אדהם זנגרי תיאר השלכת חפץ שעף במהירות גבוהה בתנועה חדה "הוא ממש זרק עם כוח" והוסיף כי החפץ פגע בשוטרים (ש' 29-37). מנתונים אלה עולה כי גם אם החפץ המדובר לא היה גדול (השוטר זנגרי מתאר אורך של כעשרה ס"מ, והשוטר פאדי מזכיר בקבוק קטן) הרי שהוא היה בעל מאסה. מסקנה זו אף מתיישבת עם השלכתו של החפץ בכוח ובעיצומה של התפרעות בה מיידים המפגינים חפצים ואבנים לעבר שוטרים. מטיב המעשה נלמד כי המשיב ביקש לפגוע בשוטרים, וסביר כי בחר בחפץ מתאים למטרה זו. הדבר מצטרף לנתונים שתוארו לעיל בביסוס העילות שתוארו לעיל.

לצערנו, התפרעויות דומות מתרחשות בתכיפות לא מבוטלת, ועל רקע זה נצברה פסיקה אשר, ככלל, מנחה לשקול בכובד ראש בקשות למעצר עד תום ההליכים של המשתתפים בהתפרעויות ממין זה, וזאת גם במקרים של צעירים ואף קטינים חסרי עבר פלילי, ובמקרים המתאימים לקבל את חוות דעתו של שירות המבחן בטרם הכרעה. ראו לדוגמא בש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' חאמד, פ"ד נד(4) 729, 732 (8.10.00); עמ"ת 9435-03-13 חמד נ' מדינת ישראל (6.3.13); עמ"ת 12594-04-12 מדינת ישראל נ' פלונים (6.4.12) ועמ"ת 8259-04-12 עביד נ' מדינת ישראל (4.4.12).

לכן, ובשים לב לעצמת העילות והחששות הכרוכים בשחרורו של המשיב ממעצר כמתואר לעיל, אינני יכול להיעתר לבקשת ההגנה לשחרר כעת את המשיב. אני סבור כי בטרם הכרעה בבקשה נדרש לקבל את חוות דעתו של שירות המבחן, וזאת על מנת שתהיה בפניי תמונה מלאה אודותיו ואודות התאמתו לחלופת מעצר והחלופות האפשריות אם קיימות כאלה.

מודגש כי אין בהפניית המשיב לשירות המבחן כדי לרמז אודות ההכרעה הסופית, או אודות כוונה לשחרר את המשיב. אפשרות השחרור תידון לגופה עם קבלת התסקיר.

המשך הדיון בבקשה ייערך ביום 13.10.13 בשעה 15:00. התסקיר יוגש עד למועד זה.

המזכירות תעביר החלטה זו בצירוף העתק מכתב האישום לשירות המבחן.

המשיב יוותר במעצר עד להחלטה אחרת (מעצר ביניים).

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: