מדינת ישראל נ' עווד(עציר)

החלטה

לפניי בקשה למעצר המשיב, אחמד עווד, עד תום ההליכים נגדו בתיק ת"פ 18795-08-13. כתב האישום מיום 12.8.13 מייחס לנאשם ביצוע עבירת חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 29.7.13 בסביבות השעה 17:30, ברחוב צלאח א-דין בירושלים, עמד יוסף סקאפי (להלן: "המתלונן") ושוחח עם שלושה מכרים. בסמוך למתלונן עצר רכב מסוג קאיה בצבע כהה (להלן: "הרכב"), ממנו ירדו הנאשם ואחר, כאשר בידיהם סכינים, ורצו לעבר המתלונן.

המתלונן, אשר הבחין בנאשם ובאחר, החל לברוח מהמקום בריצה כאשר הנאשם והאחר רודפים אחריו. לאחר מרחק קצר הצליחו להשיג את המתלונן, החלו לדקור אותו באמצעות הסכינים, הפילו אותו על הרצפה והמשיכו לדקור אותו מספר רב של פעמים בכל חלקי גופו.

סמיר אל שריף, עובר אורח שנקלע למקום, התקרב אל הנאשם והאחר וניסה לעצור אותם מלהמשיך ולדקור את המתלונן. בתגובה איים האחר על אלשריף לבל יתקרב לעזור למתלונן.

במהלך מעשי הדקירה התקבץ מספר גדול של אנשים במקום, ואז רצו הנאשם והאחר לכיוון הרכב במטרה להימלט. לאחר שנוכחו כי לא יוכלו להימלט בעזרת הרכב בשל כמות האנשים שהתקבצו על הכביש, נמלטו בריצה מן המקום.

כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלונן שלושה חתכים באורך של 30 ס"מ בגב העליון, חתך באורך של 20 ס"מ בקרקפת, וכן חתכים בצוואר, בחזה, בעכוז, בירך שמאל, בשוק שמאל, בברך ימין וכף יד שמאל. המתלונן אבד דם רב ונזקק לעירוי ותפירת החתכים בהרדמה מלאה ולאשפוז של שלושה ימים.

בדיון מיום 27.10.13 טענה ב"כ המבקשת כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיב, ונוכח חומרת מעשים אלה והנזקים הקשים שנגרמו מהם, וכן בהתחשב בעברו הפלילי העשיר של הנאשם, אשר ריצה 17 שנות מאסר בגין שוד מזוין, אינוס ועוד, וכן בהתחשב בעובדה שבעת ביצוע המעשים נשוא כתב האישום היה המשיב בשחרור מוקדם – לא ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר.

לעומתה טען ב"כ המשיב כי המשיב לא נכח ברכב, לא דקר את המתלונן ולא היה מעורב בדקירתו. ב"כ המשיב טוען כי יש פרכות וחולשה ניכרת בראיות לכאורה עליהן מסתמכת המבקשת, כפי שיפורט להלן, וכן הדגיש כי הפגיעה במתלונן הייתה שטחית. בנסיבות אלו, למרות עילת המעצר הסטטוטורית, טען ב"כ המשיב כי יש לבחון חלופת מעצר ולהפנות את המשיב לשירות המבחן.

דיון והכרעה

כידוע, לשם מעצרו של אדם לאחר הגשת כתב אישום, על בית המשפט להשתכנע בדבר קיומם של שניים – קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לפי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"), ועילת מעצר על פי אחת המנויות בסעיף 21(א) לחוק. גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר – דהיינו את איונה של עילת המעצר, באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי למרות קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר סטטוטורית, קיימת חולשה מסוימת בראיות כפי שהוצגו, ועל כן, יש מקום לשקול את שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר מתאימה.

ראיות לכאורה

בנדון דנן קיימת עילת מעצר סטטוטורית, ועיקר הדיון עסק בשאלה האם קיימות ראיות לכאורה.

לאור הודעות עדי הראייה והמתלונן, אין ספק כי אכן התרחש האירוע בו שני אנשים חבושי כובעים ומשקפי שמש דקרו את הנאשם ברחוב צלאח א-דין, כמפורט בכתב האישום. השאלה המרכזית היא האם קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לאירוע ומלמדות כי הוא אחד התוקפים.

אחת הראיות העיקריות הקושרות את המשיב לאירוע היא העובדה שהוא זה ששכר את הרכב מסוג קאיה, בצבע שחור, מחברת ההשכרה, אשר נעשה בו שימוש במהלך האירוע. מספר עדים העידו כי הרכב שימש את שני האנשים שדקרו את המתלונן והם ניסו להימלט באמצעותו, אך הדבר לא עלה בידם לאחר שאנשים חסמו את הרכב, ולכן נטשו את הרכב ונמלטו רגלית (ראו הודעות עדי הראייה עלי מוגרבי ועלי גישה, וכן הודעת שוטרי מג"ב דורון יצחק ונאדר מרעי, אשר תפסו את הרכב בתום האירוע).

המתלונן מסרב לזהות מי תקף אותו, וטען בהודעות שמסר כי אינו מכיר את המשיב או את עומר קראעין (החשוד השני). יחד עם זאת, יש להניח כי המתלונן, אשר ראה את התוקפים יוצאים מהרכב והחל לברוח מהם, זיהה את התוקפים ולכן ברח. כך עולה גם מהודעת בלאל גלאל, חבר המתלונן.

כן יצוין, שאביו של המתלונן, תייסיר סקאפי, הגיע לתחנת המשטרה וטען כי שמע שהדוקרים הם המשיב ועומר קראעין, וציין כי יוסף סיפר לו שהוא רב עם עומר קראעין בתחנה המרכזית בתל אביב ויוסף תקף אותו, וכי עומר נהג לקלל את יוסף בזמן ששניהם שהו בכלא (ראו הודעת תייסיר סקאפי ותזכיר רס"מ נתנאל אטיאס מיום 7.8.13).

מהאזנות סתר שבוצעו למתלונן, מתברר כי המתלונן מכיר היטב את המשיב ואת עומר וקשר את המשיב לאירוע. למשל, בשיחה מיום 18.8.13 ציין שאמר במשטרה שלא מכיר את המשיב, ואם המשיב לא היה משאיר את האוטו במקום היה משתחרר. כן הסביר כיצד המשיב קשור לסכסוך. גם בשיחה מיום 20.8.13 קשר את המשיב לאירוע וציין אלו ראיות מפלילות לדעתו את המשיב. בשיחה מיום 15.8.13 בין המתלונן לאדם בשם פארס, דיברו השניים על המעצר של המשיב ושל עומר, ואז מופיע בתמליל, "פארס שואל האם אחמד עוואד בגלל הסיפור של יוסף? יוסף אומר "כן, אבל לא בגללי אני לא אמרתי כלום אתה יודע...".

בתגובה לתמלילי השיחות טען ב"כ המשיב כי המתלונן לא יכל לראות מי תוקף אותו בשל הכובעים ומשקפי השמש, והוא ניזון ממה שאמרו לו אנשים בדבר זהותם של הדוקרים, וכן בעיקר אמר בשיחות כי המשיב נעצר בגלל שהרכב נשאר במקום, ואין בכך כדי להוכיח דבר באשר לזיהויו של המשיב כתוקף. ברם, ניתן ללמוד מהתמלילים כי המתלונן זיהה בעצמו את המשיב כאחד הדוקרים, ושדבריו לא היו מבוססים על שמועות בלבד, והמשקל שיינתן לתמלילים אלו כראיה ייקבע בתיק העיקרי.