מדינת ישראל נ' עווד(עציר)

החלטה

המשיב שבפניי, שהינו תושב שטחים, נעצר ביום 26/10/10 כאשר הוא שוהה בתחומי מדינת ישראל כשאין בידו אישור כניסה או שהייה על פי דין. בשל כך הוגש נגדו כתב אישום בת.פ. 56820-10-10.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 56820-10-10.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). על פי הוראות סעיף זה מותנית הסמכות להורות על מעצר עד תום ההליכים בהתקיימותם של שני תנאים:

1.שישנה עילת מעצר.

2.שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם.

במקרה שבפניי לא שמעתי כי הסניגור חולק על קיומה של עילת מעצר ו/או על קיומן של ראיות לכאורה ובצדק לא חלק. הוא מיקד את עיקר טיעונו בטענה שהמעצר של המשיב היה בלתי חוקי וזאת משום שהאדם שעצר אותו, מר אנדרו פרלו, אינו מוסמך לעצור אנשים.

מתיק החקירה עולה, לכאורה, כי מר אנדרו פרלו הוא רב"ש. לרב"שים יש סמכויות מעצר כמו לשוטרים. לכן אני דוחה את טענתו של הסניגור כי המעצר היה בלתי חוקי.

מעבר לאמור לעיל אציין שגם אם המעצר הראשוני של החשוד היה בלתי חוקי, אין זה פוגם במעצרו על ידי שוטרים לאחר מכן.

בהתאם להוראות סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים, מקום שמוצא בימ"ש כי יש עילת מעצר ויש ראיות לכאורה, חובה עליו לבדוק קיומה של חלופת מעצר. אין חולקין שבמקרה זה אין בנמצא חלופת מעצר, שכן מדובר בתושב שטחים וקיים חשש כי אם ישוחרר, הוא יימלט מהדין.

סיכומו של דבר, אני מורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 56820-10-10.

ניתנה והודעה היום כ"ה חשון תשע"א, 02/11/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

הוקלד על ידי: רונית דיגורקר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: