מדינת ישראל נ' עוואדי(עציר) ואח' 8963-04-10 מדינת ישראל נ' נתן קדוש

החלטה

בפני בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: "החוק"); עבירות בנשק – עבירה לפי סעיף 144 (ב) לחוק; שוד מזוין – עבירה לפי סעיף 402 לחוק וחבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיפים 329 (א) (1) לחוק.

מחומר הראיות הלכאורי בתיק עולה כי המשיבים קשרו קשר עם מוזהר שלטה (להלן: "מוזהר") לשדוד את הבית ברחוב החרוב 16 בראשל"צ ולצורך כך ביצעו סריקות מקדימות במקום והצטיידו מבעוד מועד באזיקונים ובאקדח – למקרה שיתקלו בהתנגדות מצידו של בעל הבית. החמישה נפגשו עובר לשוד בביתו של המשיב 4 בראשל"צ, שגר בסמוך למקום, והמתינו לשעת הכושר לביצוע השוד. המשיב 2 הביא למפגש זה אקדח והמשיב 4 ומוזהר החליטו כי מי שיכנס לבית לשם ביצוע השוד יישא את האקדח על מנת לסכל התנגדות אם תהיה כזו מצד דיירי הבית. בתאריך 22.10.09 בשעה 02:30 נסעו מוזהר והמשיבים בצוותא בשני כלי רכב לכיוון הבית, כשהאקדח עמם. המשיבים 2, 3 ו – 4 ביצעו סריקות באזור הבית בעוד המשיב 1 ומוזהר נכנסו למתחם הבית ואחד מהם פרץ למרתף הבית בו ישנו אותה שעה מדלן יפה (להלן: "מדלן") ובן זוגה ניסים שרם (להלן: "המתלונן"). בני הזוג התעוררו לשם הרחשים במרתף, המתלונן ניגש לראות במה המדובר והבחין בפורץ כשהוא אוחז באקדח. הפורץ תקף את המתלונן והיכה בראשו באמצעות קת האקדח במספר הזדמנויות וכתוצאה מחל החל המתלונן לדמם בראשו. המתלונן השליך לעבר הפורץ חפצים אשר מצא בסביבתו עד שאזלו כוחותיו והוא נפל על הקרקע. בשלב זה כיוון הפורץ את האקדח למרכז גופו של המתלונן וירה בחזהו ירייה אחת מטווח קצר. לאחר מכן ניגש למדלן, שאל אותה היכן נמצאת הכספת והחל לחטט במגירות חדר השינה. מדלן נתנה לפורץ מעטפה ובה שטר של 100 דולר, של 20 יורו ו – 120 ₪ ורק אז עזב הפורץ את המקום. כתוצאה מהירי נגרם למתלונן פצע כניסה בחזה משמאל ופצע יציאה במותן שמאל ודימום עקב פגיעה באיברים פנימיים, הוא הובא לבית החולים ושם נותח מספר פעמים ואושפז בטיפול נמרץ ושוחרר רק בתאריך 9.11.09 לאחר שמצבו הוטב.

כל אחד מהמשיבים הסכים כי יש למבקשת ראיות לכאורה. המחלוקת בין המבקשת למשיבים נסובה בשאלה האם יש לשקול בעניינם של המשיבים חלופת מעצר, לאחר שיתקבל בעניינם תסקיר מעצר.

לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, אשר נחקק לאחר כינונו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ותוך התאמת דיני המעצרים לעקרונות המעוגנים בו, לרבות עקרון החירות, משקמה כנגד נאשם עילת מעצר סטטוטורית, על בית המשפט לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר אשר תפחית את הפגיעה בחירותו של מי שטרם הורשע בדין, מחד, ותגשים את תכלית המעצר שנועדה לנטרל את מסוכנותו, מאידך [בש"פ 10848/07 בונדק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 21.1.08); בש"פ 1197/06 אבו עיאש נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.2.06); בש"פ 663/08 סרחאן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.2.08)].

המבקשת טוענת שישנה חזקת מסוכנות לאור טיב העבירה ונסיבות ביצועה – שכן המדובר במעשים שנעשו לאחר תכנון מוקדם, הצטיידות והתחמשות באקדח תוך נכונות לפגוע במי שינסה לסכל את ביצוע השוד, בסופו של יום תוך פגיעה ברוטאלית במתלונן ולפיכך המעשים מקימים חזקה כי הם מסכנים את שלום הציבור ובטחונו. כמו כן, טוענת המבקשת עולה מעדותו של מוזהר ועדות זו נתמכת גם בעדויות בני משפחתו כי לאחר ביצוע העבירות כמו גם בזמן החקירה, נתקבלו איומים על חייו במידה ויחשוף את העבירות נשוא כתב האישום בפני גורמי אכיפת החוק. בנסיבות אלה ולאור מעמדו של מוזהר כעד תביעה עיקרי כנגד המשיבים עולה כי במקרה זה גם החשש מפני שיבוש הליכי חקירה.

באשר לעבר הפלילי של המשיבים:

למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות סמים ומתן אמצעים לביצוע פשע.

למשיב 2 הרשעות קודמות בעבירות של החזקת סכין, הפרת חובה חקוקה והוא ריצה עונשי מאסר בגין עבירות סמים.

משיב 3 ריצה עונשי מאסר בגין עבירות רכוש, אלימות, הפרת חובה חוקית והפרעה לשוטרים ולחובתו עונש מאסר מותנה בר הפעלה בן 8 חודשים.

ולמשיב 4 הרשעות קודמות בעבירות איומים וגניבה בצוותא ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בן 4 חודשים שהוא בר הפעלה.

דיון

השאלה המתבקשת אפוא הינה האם ניתן להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר וזאת לאחר ששירות המבחן יבחן ויאשר האם יש בחלופה המוצעת לאיין את מסוכנותו של כל אחד מהמשיבים. לפני שבית המשפט מפנה את העניין לשירות המבחן, עליו להשתכנע ולו לכאורה כי העבירות בהם מואשם המשיב, נסיבות ביצוען וכלל נסיבותיו האישיות של העורר מצדיקה קבלת תסקיר מעצר בעניינו. בודאי שלא נכון להורות על תסקיר כאשר המסוכנות, על פני הדברים, ברורה וזועקת ולמעשה, מייתרת כל בחינה נוספת כאמור (ראו בש"פ 1744/98 בשארה חנה סיידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 19.3.1998)) (בש"פ 3086/05 אבו הדובה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.4.05)). בש"פ 860/08 חנן אזולאי נגד מדינת ישראל (לא פורסמה 10/2/08).  השאלה היא האם המעשים הלכאוריים שבוצעו על ידי המשיבים הם מסוג המעשים הללו.

מעיון בפסיקת ביהמ"ש העליון עולה כי ביהמ"ש העליון ראה לשקול קבלת תסקיר מעצר בעניינם של נאשמים אשר יוחסו להם עבירות של רצח, כך למשל בעניין בש"פ 5353/07 מאור כהן נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו 29.6.07, המדובר היה בעבירה של קשירת קשר, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות ורצח בצוותא. העורר בעניין מאור קשר קשר יחד עם שני שותפים לבצע שוד בסניף "חצי חינם" בחולון. העורר מסר לשותפו מידע פנימי בנוגע לסניף. במהלך ביצוע השוד ירה אחד השותפים בראשו של המנוח. ובלשונו של כב' השופט רובינשטיין בעניין מאור:

"חזקה עלינו מצוות המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, כי לא יינתן צו מעצר (לאחר כתב אישום) אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה"; וכדברי השופט א' א' לוי בבש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) "עקרון העל הוא שגם לנאשם בפלילים מוסיפה לעמוד זכותו לחרות כל עוד לא הופרכה חזקת חפותו". אכן, דברים אלה אינם פשוטים. האינטואיציה הערכית והמוסרית מתלבטת בין חזקת החפות לבין שאט הנפש הטבעי, האינטואיטיבי, מכך שאדם שאולי עתיד לשבת שנים ארוכות במאסר משוחרר בעוד הקרבנות – או משפחותיהם כבמקרה דנא – מביטים ועיניהם כלות. ואולם, המחוקק ביקש ליתן משקל מיוחד לחזקת החפות, בגדרי כבוד האדם, וקבע עילות קונקרטיות למעצר".

כך גם בבש"פ 2407/01, דימטרי שייב נ' מדינת ישראל, לא פורסם – 30.3.01 (כב' השופט מ.חשין) המדובר היה בקשירת קשר לביצוע שוד בבית עסק למשחקי מזל, ארבעה נכנסו לבית העסק רעולי פנים מצוידים באקדח, איימו על השומר באקדח, כפתוהו, היכוהו, סתמו את פיו ולאחר מכן גנבו רכוש וברחו מן המקום. בעניין שייב, העורר שימש כנהג ולא נכנס לבית העסק וחרף שידע והיה שותף לתכנון, חלקו השולי בפרשה יש בה כדי שיהנה מן הספק ולו לעניין המעצר.

כך גם בבש"פ 1464/06 (כב' השופט רובינשטיין) הוגש כתב אישום כנגד המשיב שמייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ולאחר מכן, כאשר המנוח נפטר כתוצאה מהפטירה, נתבקש תיקון כתב האישום לעבירה של הריגה. המדובר בדקירה שנעשתה במהלך קטטה המונית. גם בעניין זה נשקלה חלופת מעצר.

גם בפסקי דין מחוזיים ניתן למצוא מקרים שבהם בעבירות שחמורות יותר מהמקרה דנן, ראו בתי המשפט לבדוק חלופות מעצר. [(ראו למשל ב"ש 91421/03 (כב' השופט גורפינקל) המדובר היה בקטטה בין המנוח והמשיב, כאשר למעשה היה זה המנוח אשר תקף את המשיב באמצעות מפתח שבדי שהיה בידו, והמשיב טען טענה של הגנה עצמית שהיה בה ממש; ב"ש 92087/04 (כב' השופט כבוב), גם שם במקרה של רצח נשקלה חלופת מעצר.

בעניין ב"ש 90973/08 (כב' השופט נויטל) שוכנע בית המשפט שמדובר באירוע שאירע כאשר המשיב שיכור מאוד, ולכן המדובר במקרה מיוחד שבו ניתן להפחית מאוד את המסוכנות בחלופת מעצר].

הנה כי כן, לאור הלכות ביהמ"ש העליון ופסיקות בתי המשפט המחוזיים אינני סבור שבמקרה דנן, למרות שהוא חמור מאוד והמעשים שבוצעו לכאורה על ידי המשיבים הם מעשים נקלים ומכוערים, נוכח העובדה שהם עדיין לא הורשעו בדין והעבר הפלילי של כל אחד מהמשיבים אינו כה מכביד עד כי אין לשקול בעניינו חלופת מעצר.