מדינת ישראל נ' עודה

החלטה

1.לפני בקשה ראשונה להארכת מעצרו של החשוד עפ"י הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

2.החשוד נעצר לראשונה ביום 04.11.2010 בשעה 01:50.

3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשוד ובא-כוחו, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרו של החשוד למשך 4 ימים.

4.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשוד חשד בדבר ביצוע עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בכך שבעת מעצרו נעצר בביתו, בעת החיפוש נתפסו סמים מסוג חשיש במשקל 45.3 גרם ברוטו.

כן נטען בבקשה לעילת מעצר של מסוכנות.

5.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובו תימוכין נטען לחשד המועלה כלפי החשוד.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה, מצאתי קיומו של חשד סביר לפיו החשוד עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה.

החשוד מודה בהחזקת הסם וטוען כי מדובר בשימוש לצרכים אישיים. יחד עם זאת, לאור דוח הפעולה יש לאפשר למשטרה להשלים פעולות חקירה מסוימות, ואולם לא כפי שמבוקש בבקשה למשך ארבעה ימים.

המדובר בכמות סם העולה כדי פי שלושה מהכמות הקבועה בחוק ככזו הנחזית לצורך שימוש עצמי. יחד עם זאת, בנסיבות תיק זה ניתן לקצר את המעצר.

7.כמו כן, התרשמתי כי מתקיימת כנגד החשוד עילת מעצר בדמות יסוד סביר לחשש כי שחרורו יכול ויביא לשיבוש הליכי חקירה, וכן נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש כי שחרורו יכול ויביא לסיכון בטחונו של הציבור.

8.נוכח המסוכנות הנחזית, אינני מעדיף בשלב זה שחרור בערובה על פני מעצר.

אני סבור כי ניתן להשלים את פעולות החקירה הנדרשות בפרק זמן קצר מזה המבוקש וזאת על מנת לאזן בין צרכי החקירה לבין הפגיעה המידתית הנדרשת בחירותו של החשוד.

9.אי לכך, אני מורה על המשך מעצרו של החשוד עד ליום 05.11.2010 עד השעה 12:00. בהעדר התפתחות משמעותית בחקירה ישוחרר בתחנת המשטרה בתנאים שיקבעו.

10.תיק החקירה מושב לחוקר.

11.צו מעצר נחתם בד בבד.

תשומת לב שב"ס למצבו הרפואי של החשוד אשר טוען כי הוא סובל מכאב גם באוזנו ואינו שומע באוזן אחת.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"א, 04/11/2010 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט