מדינת ישראל נ' עודה(עציר)

החלטה

המדינה מבקשת לצוות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 26814-01-10.

כתב האישום

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של שימוש ברכב ללא רשות ונטישה באותו מקום, נהיגה בזמן פסילה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

כעולה מכתב האישום, מצוי המשיב בפסילה מנהיגה ברכב מנועי אשר הוטלה עליו בגזר דין של בית המשפט תעבורה בחיפה מיום 23.1.07 (תיק 337/06) ובגזר דין של בית המשפט לתעבורה בנצרת מיום 24.2.09 (תיק 1364-01-09).

חרף האמור לעיל, ביום 17.1.10, סמוך לשעה 20:35, הבחינו שוטרי תחנת נצרת במהלך סיור משטרתי שגרתי באזור השכונה המזרחית במשיב הנוהג באופנוע בלא אורות דולקים באופן המעורר חשד להתרחשות עבירה.

בעת שהבחין המשיב בשוטרים, נטש את האופנוע המונע, ופתח במנוסה כשהשוטרים דולקים בעקבותיו בקוראם בקול אל המשיב: "עצור משטרה, עצור".

לאחר מרדף בן מספר דקות עלה בידי אחד השוטרים לשים ידיו על המשיב, אשר הודיע לו על מעצו והוא הובא לחקירה בתחנת המשטרה, שם נתפסה על גופו במהלך חיפוש תעודת הזהות שלו, וזאת למרות שמסר שאינו נושא תעודה מזהה עימו.

עמדת הצדדים

התביעה טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב, כי העבירות המיוחסות לו מקימות חזקת מסוכנות כלפיו, וכן טוענת היא כי אם ישוחרר המשיב יביא הדבר לשיבוש מהלכי משפט ולהתחמקותו מן הדין.

עוד מציינת התביעה כי עברו הפלילי של המשיב ובפרט העובדה כי נהג באופנוע שעה שהוא מצוי בפסילה מכוח שתי החלטות שיפוטיות מלמדת על כך כי אין מורא החוק חל עליו.

סנגורו של המשיב טוען כי אין בתיק די ראיות לכאורה נגד מרשו.

בכל הנוגע לעבירת השבל"ר, טוען הסנגור כי הקטנוע הוא בבעלותו של אדם בשם מועוויה הרייש, אשר נחקר במשטרה, ומסר כי המשיב, המוכר לו, לא ביקש ממנו את הקטנוע באותו יום, ובכל מקרה הקטנוע חונה תמיד בחצר ביתו של מועוויה, כשהמפתחות בתוכו.

אשר לבריחה מפני השוטרים, מפנה הסנגור לעדותו של אחד השוטרים אשר דלק אחרי המשיב ממנה עולה כי בנקודת זמן כלשהי, איבד השוטר קשר עין עם המשיב במהלך המרדף, ומשכך לא ניתן לפסול את האפשרות כי היתה טעות בזיהוי מצידם של השוטרים בתפיסת המשיב, אשר טען כי עמד במקום כעובר אורח תמים.

אדון בשאלות כסדרן: הראיות לכאורה, עילת המעצר ובמידת הצורך – האפשרות להשגת מטרת המעצר בדרך של חלופה.

הראיות לכאורה

כטענת התביעה בבקשתה, מבוססות אכן ראיותיה על דוחות השוטרים לגבי נסיבות תפיסת המשיב, וגרסאות המשיב הסותרות את שאר הממצאים בתיק.

כידוע, אין בית המשפט נדרש בשלב זה של ההליכים למשקלן של הראיות המונחות בפניו, ומכריע בשאלת קיומן של ראיות לכאורה על יסוד ההנחה כי יינתן לראיות אלו מלוא המשקל, אלא אם כן מצא כי הופרכו מיניה וביה.

גם במקרה שבפני אנהג כמובן בדרך דומה, ואניח – בהעדר ראיה אחרת, כי כל האמור בדו"חות השוטרים ובהודעות העדים הוא אמת.

מדוח הפעולה של השוטר אורן ווררו מיום 17.1.10 עולה כי שעה שהיו השוטרים בסיור שגרתי, נסע לעברם קטנוע ללא אורות, אשר עורר את חשדם. הקטנוע היה עם הפנים אל השוטרים, מרוחק כשניים או שלושה מטרים מהם. השוטרים פתחו את דלתות הניידת, והרוכב על הקטנוע, אשר זיהה כי מדובר בשוטרים, ירד מהקטנוע, זרק אותו על הכביש, והחל לרוץ לכיוון ממנו הגיע בנסיעה. השוטר החל לרוץ אחר הנהג שהיה לבדו על הקטנוע, ותוך כדי ריצה, הוריד הנהג את הקסדה מהראש, וזרק אותה על הכביש. השוטר דלק אחרי הנהג במרחק של 2 מטרים בעקבותיו, ותוך שמירה על קשר עין רציף מרגע ירידתו מהקטנוע ועד תפיסתו לאחר ריצה של 40 מטר לערך, ללא איבוד קשר עין אף לא לשניה, תוך שהוא צועק לעברו "משטרה עצור", והנהג מסתכל לכיוונו וברור לו כי הקריאות מכוונות אליו.