מדינת ישראל נ' עובדיה

הכרעת דין

האישום

1.כתב אישום מייחס לנאשם 7 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), 2 עבירות של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק וכן מספר עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(ב) לחוק.

בכתב האישום שני אישומים. על פי האישום הראשון - הנאשם היה בן זוגה של רביטל לוי (להלן: "המתלוננת") משנת 2003 ולהם ילדה משותפת.

במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשנת 2006, בביתם המשותף שביישוב אדם, בעט הנאשם במתלוננת ומשך בשערותיה. במועד אחר שאינו ידוע במדויק, בשנת 2006, התפתח ויכוח בין הנאשם למתלוננת ובמהלכו לקח הנאשם סכין מטבח וחתך את כורסאות סלון ביתם של בני הזוג. כמו כן, זרק הנאשם כוס על מסך הטלויזיה ובכך שברה.

במועד אחר, בשנת 2008, בעט הנאשם בבטנה של המתלוננת. בפעם אחרת, בשנת 2009, בכביש המחבר בין ירושלים לבין היישוב הר גילה, אמרה המתלוננת לנאשם כי היא רוצה לעזבו. בתגובה, בעט הנאשם בעיטות בבטנה של המתלוננת וגלגל אותה מחוץ לרכבו.

בחודש מאי בשנה זו או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לבית המתלוננת ביישוב הר גילה. הנאשם משך בשערותיה של המתלוננת עד ששכבה על הרצפה ולאחר מכן דרך עם רגליו על ראשה.

מיד לאחר מכן, לקח הנאשם את כרטיס האשראי של המתלוננת וגזר אותו לשניים. בנוסף הוציא הנאשם את בגדיה של המתלוננת מארון הבגדים, זרקם לרצפה ושפך עליהם שמפו לשיער.

האישום השני - בעקבות האירועים נשוא האישום הראשון, ובהסכמת הנאשם, החליט סגן הנשיאה, כב' השופט כרמי מוסק (כתוארו דאז), בתיק 46925-09-10 בתאריך 27.7.10 על שחרורו של הנאשם ממעצר בתנאים של הרחקה מהמתלוננת ואיסור יצירת קשר עמה בדרך כלשהי, למשך 60 יום והרחקה מהר גילה, מקום מגורי המתלוננת, לתקופה של 60 יום.

למרות זאת, במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, הגיע הנאשם לבית המתלוננת ביישוב הר גילה, ולעיתים אף נשאר לישון במקום.

בתאריך 11.9.10 או בסמוך לכך, במועדון, הנאשם סטר למתלוננת בפניה. בסמוך לאחר מכן, בתאריך 12.9.10, בשעה 4 לפנות בוקר או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת ביישוב הר גילה, שב וסטר למתלוננת בפניה.

בנוסף, שפך הנאשם ג'ל על ראשה של המתלוננת. כתוצאה ממעשיו נוצרו סימנים אדומים באזור רקתה של מתלוננת ונפיחות בשפתה העליונה.

עדי המאשימה

2.מטעם המאשימה העידו 6 עדים, אשר מסרו את עדותם ביחס לאירועים נשוא כתב האישום ונתמכו בחלקם במזכרים, הודעות וראיות בכתב.

לבד מעדותו של הנאשם לא העידו עדים מטעמו.

3.ראשון העדים היה רס"מ מרדכי כהן, שוטר במרחב מוריה אשר הגיע לדירת המתלוננת עקב קריאת אחות המתלוננת למשטרה. לדבריו, כאשר הגיע לדירה הייתה שם המתלוננת ושני ילדים. המתלוננת הייתה נסערת ולא הסכימה שהשוטרים ייכנסו לדירה ולא רצתה לספר את שארע. לדבריו, היה ברור ש"משהו קרה שם", שכן המתלוננת הייתה נסערת ורעדה ורק ביקשה שהשוטרים יעזבו את הדירה. ניכר היה, על פי עדותו, שהמתלוננת הייתה מפוחדת ופחדה מהנאשם. עוד מסר העד, כי בנה של המתלוננת התקשר למשטרה מהבית והתעקש שהנאשם נמצא בבית. לכן, למרות התנגדות המתלוננת, החלו השוטרים לבצע חיפוש בדירה, ולבסוף מצאו את הנאשם מתחבא מאחורי וילון האמבטיה. הנאשם החל לצעוק, היה שתוי ונדף ממנו ריח אלכוהול. גם בדרך לניידת עשה פרובוקציה עד שנעצר. ניידת אחרת לקחה אותו למעצר והשוטר כהן חזר לדירה כדי לגבות את הודעת המתלוננת. תחילה התנגדה המתלוננת, אך לאחר מכן מסרה שאכן הייתה אלימות. לדבריו, בדירה היה בלאגן וטלפון נייד שבור, אשר לדברי המתלוננת שייך לה. הסנגור ביקש לערער את עדותו של רס"מ כהן בכך שהטלפון השבור לא צולם ובכך שדו"חות הפעולה שערך רס"מ כהן לא נחתמו על ידו.

בפתח עדותה של המתלוננת רביטל לוי, ביקשה המתלוננת להתנער מהודעותיה במשטרה ומסרה, כי היא והנאשם אינם בני זוג עוד, היא סלחה לו ושכחה את מה שהיה, יש להם ילדה משותפת והיא מעוניינת בהמשך הקשר עם הנאשם.

כך מסרה בעדותה: "כל המריבות שהיו בינינו תמיד ידענו להסתדר לבד, אף פעם לא הייתי צריכה עזרה של המשטרה כאשר היינו רבים הוא היה עוזב את הבית ולא היה שם נגד רצוני, הפעם הזו רציתי את האוטו ולכן הלכתי למשטרה ...המטרה שלי רק הייתה לקבל את האוטו חזרה". לדבריה : "אף פעם לא הייתי מאויימת ולא פחדתי..." המתלוננת הביעה צערה על כך שבשל ההליכים המתנהלים נגד הנאשם, אין הוא יכול לתפקד כאב עבור בתם המשותפת, וכי היא הייתה : "שמחה לסיים את הפרק הזה ולהשאיר את הכל מאחוריי" (ר' עמ' 13-14 לפרוט').

משום כך, סירבה תחילה המתלוננת לספר על פרטי האירועים המתוארים בכתב האישום, שבה ואמרה, כי היא הייתה כעוסה אותה עת, אך מבחינתה הנאשם "שילם את המחיר"

על מעשיו. והיא ובתם המשותפת נענשות על כך, שכן כתוצאה מההליכים הוא אינו רשאי לראותה.