מדינת ישראל נ' עובדיה(אסיר)

החלטה

1.זוהי בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת ת"פ 53788-06-13.

2.כתב האישום מייחס למשיב עבירה של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 16/06/13 בשעות הצהריים, המשיב נכנס לסניף בנק הדואר ברחובות כשהוא חובש כובע ומשקפי שמש. המשיב פנה לפקידה, מסר לה פתק שעליו כתוב "זה שוד" ושקית ניילון. המשיב איים על הפקידה כי אם לא תביא לו מהר כסף הוא יירה בה, בעוד ידו תחובה בכיס מכנסיו באופן הנחזה לנשיאת אקדח בכיסו. בעקבות הדברים מסרה לו הפקידה 4-5 שטרות של 200 ₪ כל אחד והוא עזב את המקום.

3.המשיב נעצר ביום 16/06/13 ומעצרו הוארך. כעת מבוקש לעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המבקשת טוענת כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו ובהן: צילום ממצלמות האבטחה בסניף הדואר שנשדד; זיהוי המשיב על ידי עדת ראיה שהבחינה בהתנהגותו המוזרה מחוץ לסניף; הודעות עובדות הסניף; וכן נסיבות מעצרו של המשיב והעובדה כי בעת מעצרו נתפסו בכיסו 4 שטרות של 200 ₪.

בנוסף, טוענת המבקשת, כי ישנה עילה לעצור את המשיב מפאת מסוכנותו הנלמדת מן המעשה המיוחס לו ומעברו הפלילי, וכן מחשש שינסה לחמוק מן הדין.

4.ב"כ המשיב חולקת על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. לטענתה, אין התאמה בין טביעות האצבע שנמצאו על הפתק והשקית שמסר השודד לפקידה לבין טביעות אצבעותיו של המשיב. המשיב שיתף פעולה עם חוקריו ומסר הסבר לגבי מקור הכסף שנתפס על גופו. לדבריו, מדובר בכספי ביטוח לאומי שאותם משך בסניף דואר אחר, עובדה שאומתה ונמצאה כנכונה.

עוד טוענת הסנגורית כי מבנה גופו של השודד, כפי שנצפה במצלמת האבטחה של סניף הדואר, אינו זהה למבנה גופו של המשיב כאן והוא נראה צנום יותר.

אשר לעובדה כי בגדיו של המשיב זהים לבגדיו של השודד, טענה כי הבגדים הללו נפוצים ומדובר בצירוף מקרים מצער.

ביחס למסדר הזיהוי, נטען כי העדה אשר זיהתה אותו, ראתה אותו מחוץ לסניף ולא בתוכו. בנוסף, הזיהוי נעשה כשהמשיב לבוש בחולצה שעמה נצפה השודד, חולצה שהינה בעלת צווארון מיוחד, ועל כן טיב המסדר מוטל בספק.

5.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחומר שהוגש לעיוני, סבורני כי יש בידי המבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בתיק זה.

6.בתיק מצויות הודעותיה של עדת ראיה אשר הבחינה בנעשה מחוץ לסניף הדואר. בהודעתה מיום 18/06/13 היא מספרת על אדם אשר משך את תשומת ליבה בשל התנהגותו המוזרה. לדבריה:

"הבחנתי באדם אשר נראה לי מוזר בגלל ההתנהגות שלו, האדם היה הולך וחוזר נראה לא רגוע, הוא היה בצד שלי, ממול לבנק הדואר, האדם היה מסתכל לצדדים ועל האנשים שעוברים. המשכתי לעלות את העליה וכל פעם הסתכלתי אחורה כי האדם היה נראה לי מוזר. ואז ראיתי אותו אדם חוצה במהירות את הכביש, בריצה ללא מעבר חציה ונכנס לתוך הבנק" (ש' 5-9 בהודעתה מיום 18/06/13).

בהודעתה מיום 20/06/13 היא אומרת: "הבחנתי באדם הזה בגלל ההתנהגות המוזרה שלו, הוא היה לא רגוע, בגלל זה שעברתי אותו תוך כדי עליה מדי פעם הייתי מסתובבת אליו ואז כאשר הייתי במרחק של 10 או 12 מטר ממנו ראיתי אותו רץ, חוצה את הכביש ללא מעבר חציה ונכנס לתוך בנק הדואר" (ש' 8-11 בהודעתה מיום 20/06/13).

אותו אדם החזיק לדבריה שקית ניילון בצבע אדמדם (ש' 11 בהודעה מיום 18/06/13; ש' 13 בהודעה מיום 20/06/13) ולפני שהחל לרוץ הוציא מכיסו משקפי שמש בצבע שחור והרכיב אותם (ש' 10-11 בהודעה מיום 18/06/13; ש' 15 בהודעה מיום 20/06/13). כאמור, השודד נצפה בתוך הסניף כאשר הוא מרכיב משקפי שמש שחורים ומסר לפקידת הדואר פתק ושקית ניילון בצבע אדום.

עדת הראיה זיהתה את המשיב במסדר זיהוי תמונות כאדם שבו הבחינה מחוץ לסניף הדואר ושאליו התייחסה בהודעותיה.

7.ב"כ המשיב טענה כי בתמונות שהוצגו לעדה במסדר הזיהוי מופיעה תמונתו של המשיב כאשר הוא לובש חולצה בעלת צווארון לבן, בגד שלכאורה לבש השודד, באופן אשר "מסמן" אותו כמבצע העבירה. אינני מוצא כי יש ממש בטענה זו. מדובר בחולצה שהחלק הפנימי בצווארונה הוא בצבע לבן. כאשר העדה מתבקשת לתת פרטים אודות לבושו של האדם שבו הבחינה היא אינה מזכירה צווארון לבן אלא מוסרת כי הוא לבש חולצה בצבע תכלת (ש' 15 בהודעתה מיום 18/06/13). כלומר, העדה כלל לא הבחינה באותו "צווארון לבן" בחולצתו של השודד לכאורה ואינני סבור כי זיהויו של המשיב נעשה בגלל הפרט הזה שבלבושו.

8.שרה דבש, פקידת הסניף, מסרה אף היא הודעה בה היא מתארת את אירוע השוד בתוך הסניף. לדבריה השודד מסר לה פתק שעליו כתוב "זה שוד" ואיים כי ירה בה אם לא תיתן לו את הכסף. דבש מסרה תיאור חיצוני של השודד ותיאור דומה נמסר גם על ידי יאניקה קצנלסון, פקידה נוספת. כאמור, המשיב נתפס כאשר הוא לובש פריטי לבוש זהים לאלה הנצפים על השודד במצלמת האבטחה ומתאימים לתיאור שמסרו פקידות הדואר ועדת הראיה. מדובר במכנסי ג'ינס משופשפים, חולצת פולו תכולה בעלת צווארון פנימי בהיר ונעלי ספורט שחורות בעלות סוליה לבנה ועליהן סימן לוגו לבן של נייקי. כאשר עומת המשיב בחקירתו עם פרט זה, טען כי מדובר בצירוף מקרים (עמ' 3 ש' 56 בחקירה מיום 19/06/13). סבורני כי צירוף מקרים כזה, שבו שלושת פריטי הלבוש המתוארים יהיו זהים, אינו סביר והוא מהווה ראיה לכאורית כנגד המשיב.

9.כאשר נעצר, נתפסו בכיסיו של המשיב סך של 1,145 ₪ במזומן, 800 ₪ מתוכם בארבעה שטרות של 200 ₪. המשיב טען בחקירתו כי מדובר בכספי הביטוח הלאומי שמשך יומיים קודם לכן (עמ' 2 ש' 40-41 בחקירתו מיום 16/06/13). בבדיקה, נמצא כי אכן המשיב משך 1,591 ₪ ביום 14/06/13 מסניף דואר במצפה רמון והדבר יכול להוות הסבר אפשרי לתפיסת השטרות על גופו. עם זאת, מצאתי כי ישנן ראיות אחרות המסבכות לכאורה את המשיב בביצוע העבירה ובהן הכינוי שנתן לשטרות הכסף הללו.

10.מהודעתה של הגב' דבש עולה כי כאשר השודד דרש ממנה את הכסף היא התכוונה למסור לו שטרות של 100 ש"ח, אולם השודד לא לקח אותם ואמר "אני רוצה את האדומים" כשכוונתו לשטרות של 200 ₪ (עמ' 1 ש' 16 בהודעה מ- 16/06/13) (ההדגשה אינה במקור - א.י.).