מדינת ישראל נ' עואודה(עציר) ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הודו והורשעו בכתב אישום מתוקן בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1), לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952, (להלן:"חוק הכניסה לישראל).

2.מכתב האישום המתוקן עולה כי ארבעת הנאשמים שהו בדימונה כדין ביום 27.6.2010, עת נעצרו. בנוסף, שהה הנאשם 1 ברהט שלא כדין ביום 17.2.2010; הנאשם 3 שהה בדימונה שלא כדין גם ביום 9.6.2010; והנאשם 2 שהה בדימונה שלא כדין גם ביום 1.6.2010.

3.ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הדגישה את העובדה כי בעניינם של נאשמים 1-3 מדובר בשתי כניסות לישראל בהפרשים קצרים ואת עברו הפלילי של נאשם 4 בעבירות דומות.

בעניינו של נאשם 4 הציגה המאשימה רישום פלילי, מאסר מותנה והתחייבות (ת/1, ת/2, ת/3 בהתאמה) וביקשה בעניינו כי יושת עליו מאסר בפועל, המאסר המותנה יופעל במצטבר למאסר שיושת, וכי תופעל ההתחייבות בעניינו, ולשם כך הציגה פסיקה מתאימה.

4.ב"כ הנאשמים 1 ו-4 טען לזכותו של נאשם 1 כי מדובר בצעיר, נשוי ואב לשני ילדים אשר אביו נפטר לפני כשש שנים גיל צעיר, והותיר אחריו אחים קטנים, אשר כולם באחריותו של נאשם 1. עוד הטעים כי הנאשם 1 נכנס לישראל לצורכי עבודה, הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר וכי לא התלוו לעבירת הכניסה שלא כדין עבירות נוספות. לאור כל אלה, ביקש הסנגור המלומד להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם 1 ובעונש צופה פני עתיד.

בעניינו של נאשם 4 טען הסנגור המלומד כי אמו סובלת ממחלת לב והגיש מסמך רפואי בעניין זה וביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות, במצבו הכלכלי הקשה והפנה לפסיקה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיה הסתפק בית המשפט המחוזי בהפעלת מאסר מותנה בחופף למאסר בפועל שהושת בנסיבות דומות. ביחס להתחייבות ביקש הסנגור המלומד להפעילה במאסר בחופף לתקופה שתושת.

ב"כ הנאשמים 2,3 טען לזכותם, כי מדובר בנאשמים בני עשרים אשר הודו בהזדמנות הראשונה וחסכו זמן שיפוטי יקר וביקש להסתפק בימי מעצרם, שכן שניהם נטולי עבר פלילי ונכנסו לצורכי פרנסה. ביחס לנאשם 3 הסביר בא כוחו כי נכנס ביום 27.6.2010 לישראל על מנת לקבל את השכר עבורו עבד ביום 9.6.2010. עוד בעניינו הסביר הסנגור כי הוא אמור להתחיל ללמוד ביום 22.7.2010, ולא הצליח להמציא על כך מסמכים מתאימים משום שאין לו קשר עם בני משפחתו.

5.הנאשמים כולם הצטרפו לדברי באי כוחם, עמדו על קשיי הפרנסה, והביעו חרטה.

6.המדובר בעבירות אותן פוגש בית המשפט מדי יום ביומו ובנסיבות אישיות של נאשמים אשר חוזרות על עצמן בעבירות אלה בשל המצב הסוציו אקונומי בשטחי הרשות הפלסטינית. עדיין, על פי הלכת פראג'ין על בית המשפט לשקול נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם בגזירת הדין.

הנאשמים 1 – 3 הם צעירים ללא עבר פלילי, אשר עומדים לדין לראשונה בבית המשפט בכלל, ובגין העבירות דנן בפרט. אין בהם כל סיכון בטחוני, ונסיבותיהם המשפחתיות והכלכליות קשות, כפי שפירטו הסניגורים.

נאשם 4 צעיר, בעל רישום קודם בעבירה זהה. בעניינו, לא אוכל לקבוע כי במסמך הרפואי שהוצג לי לעניין אמו של נאשם 4 יש משום חולי אקוטי המצדיק הארכת התנאי, שכן מדובר באישה שהיא חולת לב ונמצאת במעקבים ולא במי שסובלת ממחלה סופנית.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, את עניינו של כל נאשם בתיק זה, הריני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:

הנאשמים 1,2,3,:

א.מאסר בפועל בן 25 ימים שימנו מיום מעצרם, 27.6.2010. למען הסר ספק מאסרם של הנאשמים יסתיים היום.

ב.גוזרת על כל אחד מהנאשמים 1, 2, 3 מאסר מותנה בן שלושה חודשים למשך שנתיים מיום שחרורם מן הכלא שלא יעברו כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

בנסיבותיהם האישיות לא מצאתי לנכון להשית עליהם קנס.

הנאשם 4:

א.מאסר בפועל בן 3 חודשים ויום שימנו מיום מעצרו, 27.6.2010.

ב.אני מפעילה את המאסר המותנה שהושת עליו בת.פ 31060-02-10 ביום 5.5.2010 בן שלושת החודשים. המאסר המותנה יופעל בחופף למאסר בפועל שהושת, וזאת על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק עפ"ג 23795-04-10.