מדינת ישראל נ' עדס(עציר) ואח'

החלטה (בעניינו של המשיב 2)

בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה, מעצרים] התשנ"ו – 1996. לבית המשפט הוגש כנגד המשיב 2 כתב אישום יחד עם אחר המייחס לו ביצוע עבירת שוד לפי סעיף 402 ב' לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק העונשין"), חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335 (א) (1) ו – 335 (א 2) לחוק העונשין וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 449 (א) (1) לחוק העונשין. על פי כתב האישום קשר המשיב 2 יחד עם אחר לשדוד קשישות המתגוררות בסביון, במסגרת הקשר הצטייד המשיב והאחר בכפפות, מסכה ורכב מילוט. בתאריך 25.2.10 בשעה 17:00 נכנסו הנאשמים לחצר בית, התקרבו עד לדלת הכניסה שם בעוד האחר מסתתר סמוך לדלת הכניסה צלצל המשיב 2 בפעמון הכניסה והתחזה בכזב כעובד המועצה של סביון המעוניין למסור הודעה , בשל כך פתחה המתלוננת את דלת הבית, פגשה במשיב 2 אשר הודיע לה הודעת כזב לפיה למחרת צפויה הפסקת חשמל. בתום השיחה סגרה המתלוננת את דלת ביתה. כדקה לאחר מכן דפקו המשיבים פעם נוספת על דלת הבית, משפתחה המתלוננת את דלת הבית התנפל עליה האחר, תפס אותה בכוח עם הידיים מאחורי גבה עד אשר נגרמו לה שטפי דם באזור הידיים והפנים, המשיב 2 הגיח לפני המתלוננת כאשר ידיה תפוסות על ידי האחר ודרש ממנה כספה. בהמשך, גילתה המתלוננת כי מחזיקה בתוך ארנקה 2,000 ₪, במהלך האירוע נטל המשיב 2 סכין מהטבח ואמר למתלוננת שיהרוג אותה. המשיב 2 נטל מהאחר את הסך של 2,000 ₪ ודרשו מהמתלוננת שתגלה להם היכן היא מחזיקה את הזהב. המשיבים גררו את המתלוננת במעלה המדרגות, כאשר הגיעו לקומה העליונה נכנסו לחדר השינה סרקו את תכולת הארונות והוציאו את תכולתם. המשיבים נמלטו מביתה של המתלוננת תוך שמותירים אותה לבדה בקומה העליונה כשידיה קשורות מאחורי גבה. במעשים המתוארים לעיל גנבו המשיבים כסף מהמתלוננת בחבורה ובשעת המעשה איימו לבצע מעשה אלימות כלפי המתלוננת כאשר הם מצוידים בנשק או במכשיר שיש להם כדי לסכן או לפגוע ואף חבלו במתלוננת וזאת כדי להשיג את הכסף וכדי למנוע התנגדות לגניבתו ולכן לאור המעשים המתוארים הואשמו כאמור לעיל.

אין מחלוקת בין הצדדים שיש ראיות לכאורה.

משנמצא כי ישנן ראיות לכאורה, פשיטא כי ישנה עילת מעצר; לא רק עילה סטטוטורית, אלא אף מוצדקת מאוד מעצם העבירות בהן מדובר. העילה היא מסוכנות. המדובר בפרשה מקוממת של בגידה אנושית ומוסרית מצד המשיב 2 , עם השלכות קשות.

אך גם נוכח זאת, חזקה עלינו מצוות המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, כי לא יינתן צו מעצר (לאחר כתב אישום) אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה"; וכדברי השופט א' א' לוי בבש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) "עקרון העל הוא שגם לנאשם בפלילים מוסיפה לעמוד זכותו לחרות כל עוד לא הופרכה חזקת חפותו". אכן, דברים אלה אינם פשוטים. האינטואיציה הערכית והמוסרית מתלבטת בין חזקת החפות לבין שאט הנפש הטבעי, האינטואיטיבי, מכך שאדם שאולי עתיד לשבת שנים ארוכות במאסר משוחרר בעוד הקרבנות – או משפחותיהם כבמקרה דנא – מביטים ועיניהם כלות. ואולם, המחוקק ביקש ליתן משקל מיוחד לחזקת החפות, בגדרי כבוד האדם, וקבע עילות קונקרטיות למעצר. בבש"פ 1404/06 מדינת ישראל נ' בילאל נאשף (טרם פורסם) נזדמן לי לציין:

בית המשפט העליון ציין זה לא אחת ולא שתיים, המחוקק לא בחר להשית את חומרת העבירה כעילת מעצר (ראו למשל בש"פ 699/04 נעיראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) השופט ג'ובראן, ועוד החלטות דומות רבות),  אלא ציין עילות כמו מסוכנות, שיבוש, הימלטות מאימת הדין, וכן קבע חזקה סטטוטורית של מסוכנות בעבירות כגון בטחון, אלימות מסוגים חמורים וסמים (סעיף 21 לחוק המעצרים). אמנם, פשיטא שחומרת העבירה יכולה להוות אינדיקציה למסוכנות, ולהישקל בין שאר גורמים". ראה בש"פ 5353/07 מאור כהן, כב' השופט רובינשטיין מיום 21.6.07 שבו הורה כב' השופט רובינשטיין על תסקיר במקרה שבו דובר על רצח.

מכל מקום, אין חולקים כי המדובר במעשה חמור של שוד בחבורה כאשר היה שימוש בסכין במהלך השוד, יחד עם זאת כפי שנאמר לעיל לאור הוראות סעיף 21 יש לבדוק בעניין דנן אם יש חלופה שיש בה כדי לאיין את המסוכנות ולכן ראיתי לבקש בעניינו של המשיב 2 תסקיר מעצר.

קובע להמשך דיון ליום 20.7.10 בשעה 09:30.

המשיב 2 יובא באמצעות שב"ס וייעצר עד החלטה אחרת.

ניתנה והודעה היום ט"ז תמוז תש"ע, 28/06/2010 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: