מדינת ישראל נ' עדואן(עציר)

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה אשר ניתנה ביום 5/7/11 בתיק מ"ת 44697-06-11.

בית משפט השלום דחה את בקשת העוררת להאריך את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 44585-06-11.

המשיב הובא לדין בגין עבירה של התחזות כאדם אחר במטרה להונות, עבירה לפי סעיף 441(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 25/6/11 בשעה 22:00 נמצא המשיב והאחר ברח' הרצל 5 חיפה.

שני הנאשמים תושבי אזור יהודה ושומרון ושוהים בישראל שלא כדין.

שוטר ביקש מהמשיב להזדהות בפניו וזה הזדהה כאדם אחר, בכוונה להונות את השוטר.

בית משפט השלום דחה את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים והורה לשחררו לחלופת מעצר בבית אחיו וגיסתו שבחיפה. בית משפט השלום אפשר למשיב לצאת להתאווררות ממעצר הבית כמפורט בהחלטתו.

על החלטה זו מופנה הערר שבפני.

העוררת טוענת כי בית משפט השלום טעה בהחלטתו הואיל ואחד המפקחים גם הוא שוהה בלתי חוקי.

לדעת העוררת, טעה בית המשפט כאשר נתן משקל של ממש למסמכים שהציג המשיב כמו אישור של שלטונות הביטחון להתיר למשפחתו של המשיב לשהות בארץ משום שהאישור אינו קריא וכי שמו של המשיב, כלל לא נזכר בו.

העוררת טוענת כי היא ערכה בירור עם גורמי הביטחון הרלוונטיים אשר מסרו לה כי המסמך הנידון כלל לא הופק על ידם, אם כי, לא הציגה אסמכתא בכתב על כך. העוררת הפנתה לגיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב שנידון בעבר פעמיים בגין כניסה שלא כדין לשטח המדינה ועקב זאת אף ריצה עונש מאסר וקיים נגדו מאסר מותנה בר הפעלה.

העוררת סבורה שיש לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

המשיב סבור כי יש לדחות את הערר.

הסנגור הציג מסמכים המראים כי המשיב ובני משפחתו שוהים בארץ מזה שנים רבות הואיל וקיים חשש ממשי לפגיעה באם ובילדיה ע"י גורמים שונים מהאזור. יצוין כי האב נרצח בשטחים עקב החשד לשיתוף פעולה עם גורמי הביטחון הישראליים, וכי מאז, הותר למשפחה להתגורר בעיר חיפה.

הסנגור הציג מסמכים הנוגעים לבני משפחתו של המשיב אשר נעצרו עקב הסתבכות באירוע פלילי והגשת כתב אישום על ידי הפרקליטות או לשכת התביעות וחרף זאת שוחררו למעצר בית בביתם שבחיפה.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט השלום, בכתב האישום, בהודעת הערר, במסמכים שהסנגור הגיש ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערר.

אין ספק שלא היה בנסיבות ביצוע העבירה או בעבירה עצמה כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים, זאת בהתחשב בנסיבות השונות והקשורות בשהות המשיב בארץ. המשיב מתגורר מזה שנים רבות יחד עם בני משפחתו בעיר חיפה, וחרף העובדה שאין בידם היתר כדין לשהות בארץ הם לא גורשו לשטחי האזור.

די בכך שהמשיב ובני משפחתו מתגוררים בכתובת ידועה שם ישהה המשיב בתנאי מעצר בית כדי לצמצם את המסוכנות הנובעת ממנו ולכן, יש להעדיף את חלופת המעצר על פני החזקת המשיב במעצר ממש – ראו והשוו עם החלטתי בעפ"ת 7204-05-10 מדינת ישראל נגד שחאדה, (ניתנה ביום 11 מאי 2010).

בתי המשפט נהגו בבני משפחתו של המשיב כעולה מהמסמכים שהוצגו בפני באותה דרך בה נהג בו בית משפט השלום עת שחרר אותו לחלופת מעצר, ולא נראה לי כי נפל פגם בהחלטתו, פגם המחייב התערבות ערכאת הערר.