מדינת ישראל נ' עדואן(עציר)

הכרעת דין

אני מתירה לנאשם לחזור בו מכפירתו בכתב האישום.

נוכח הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, הנני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו כדלקמן:

גניבה בידי מורשה - 7 עבירות לפי סעיף 393 (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

שב"ח - עבירה לפי סעיף 12 (1) + 1 (ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

ניתנה והודעה היום ד' כסלו תשע"א, 11/11/2010 במעמד הנוכחים.

שירלי דקל נוה, שופטת

החלטה

בית המשפט יוצא להפסקה מאחר שב"כ הצדדים לא מפסיקות להתווכח ביניהן, למרות בקשות חוזרות ונשנות של בית המשפט.

ניתנה והודעה היום ד' כסלו תשע"א, 11/11/2010 במעמד הנוכחים.

שירלי דקל נוה, שופטת

גזר דין

כתב האישום

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בשני אישומים, ב – 7 עבירות של גניבה על ידי מורשה ובעבירת שב"ח, כדלקמן:

לפי האישום הראשון - בשבעה מועדים שונים במהלך כשנה וחודשיים עובר לחודש יולי 2010 או בסמוך לכך, גנב הנאשם בצוותא חדא עם האחר כ -500 ליטר של סולר המאוחסן בתוך מיכלים המוצבים באתר הבניה ושייכים לחברת הבניה.

במועדים האמורים ובהמשך למתואר לעיל, השתמש האחר בסולר הגנוב לתדלוק רכבו.

לפי האישום השני – במהלך כשנה ו- 45 ימים עובר לתאריך 15.7.10 שהה הנאשם שלא כדין באתר הבניה שבתחומי מדינת ישראל כשהינו תושב זר ואין בידו אישורי שהייה כדין מכל מין וסוג.

טיעוני ב"כ הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בכתב אישום המכיל עבירות רבות שיש לייחס להן חומרה כאשר הנאשם בנוסף להיותו תושב שטחים, עבר עבירות נלוות וגנב ביודעין את הסולר ללא רשות בעליו.

הנאשם עשה זאת באתר של חברה, שם שימש כשומר והדבר חמור שבעתיים.

ב"כ המאשימה עתרה להטלת מאסר בפועל מרתיע, מאסר על תנאי ארוך ומשמעותי וקנס.

ב"כ הנאשם טענה כי לפי ההנחיות של היועץ המשפטי אין מעמידים לדין מי שנכנס לישראל בפעם הראשונה. כמו כן, במקרה זה, הנאשם לא הועסק על ידי חברה לה שייך הסולר שנגנב, אלא על ידי מר אלתורי, שהוא מורשה של החברה ומנהל חברת שמירה, בה עבד הנאשם ולכן הוא מעין מורשה של המורשה. לנאשם לא היה כל רווח כלכלי מגניבת הסולר והוא פעל על פי הוראותיו של מר אלתורי, שהורה לו לשים את הסולר ברכב שלו. הנאשם הודה עוד במשטרה, בעוד שמר אלתורי כפר ולכן לגבי כפירתו של הנאשם בבית המשפט במועד ההקראה, סבורה ב"כ הנאשם שיש לייחס ללחץ שהופעל עליו.