מדינת ישראל נ' עדואן(עציר) ואח'

החלטה

ההחלטה תינתן בשעה 10:30.

ניתנה והודעה היום י"ט תמוז תשע"א, 21/07/2011 במעמד הנוכחים.

ערן קוטון, שופט

החלטה

לפניי בקשה לעיון חוזר.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כחוק בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 25.6.11, בסמוך לשעה 22:00 ברח' הרצל 5 בחיפה נמצא המשיב ביחד עם אדם אחר אשר הועמד עמו לדין כאשר אין בידו אישור שהייה או כניסה לישראל כדין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים לאור העובדה שהמשיב נעדר היתר שהייה כדין, נוכח הסכנה לביטחון הציבור הקיימת בהימצאותו בישראל ולאור החשש כי לא ניתן יהיה לאתרו לבירור דינו. עוד ציינה המבקשת כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות דומות בגינן אף ריצה מאסרים בפועל ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי.

ביום 5.7.11 מסרתי את החלטתי בבקשת המבקשת.

התייחסתי לטענות שנטענו ע"י הצדדים, לרבות לטענת המשיב לפיה הוא חי בישראל מזה שנים רבות, גם אם ללא אישור שהייה פורמאלי, ובאופן אישי סבור הוא כי קיימת סכנה של ממש לביטחונו האישי אם ישהה בשטחי הרשות.

ציינתי כי לא נטען ולא הוכח כי המשיב מסכן באופן ממשי את ביטחון הציבור מעצם שהייתו בישראל, הגם ששהייה בלתי חוקית כשלעצמה טומנת פוטנציאל של סיכון.

יחד עם זאת, סברתי כי המשיב לא ינסה להתחמק מהליכי שפיטה כאשר בני משפחתו חיים בקרבת מקום והוא אף מרגיש מאוים באופן אישי בשטחי הרשות.

לאור כלל הנתונים, החלטתי כי ניתן להשיג את תכלית המעצר בתנאים שפגיעתם בחירות המשיב פחותה. לכן הוריתי על שחרורו למעצר בית מלא בבית אחיו וגיסתו ברח' נורדאו 6 בחיפה בכפוף להפקדת סכום של 2,500 ₪ וחתימה על שתי ערבויות צד ג' על סך 3,000 ₪ כל אחת ע"י גיסתו וניסים שטרית, בן זוגה של אמו.

המבקשת הגישה ערר על החלטת השחרור לביהמ"ש המחוזי. ביום 7.7.11 דחה ביהמ"ש המחוזי את הערר שהוגש בקובעו כי בנסיבות ביצוע העבירה או בעבירה עצמה לא היה כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.

כן קבע ביהמ"ש המחוזי כי די בכך שהמשיב ובני משפחתו מתגוררים בכתובת ידועה בה ישהה המשיב בתנאי מעצר בית כדי לצמצם את המסוכנות הנובעת ממנו. לכן יש להעדיף את חלופת המעצר על פני החזקת המשיב במעצר ממש (עמ"ת 8144-07-11).

לאחר החלטת ביהמ"ש המחוזי הוברר כי המשיב לא הצליח לעמוד בתנאי השחרור ולגייס את סכום הכסף אותו נדרש להפקיד, לפיכך הובא בפניי פעם נוספת.

באותו יום, 7.7.11, ולאחר ששקלתי את טענות בא-כוחו, הוריתי על שחרור המשיב בכפוף להפקדה של 1,500 ₪. כן ציינתי כי אם יופקד סכום של 500 ₪ תינתן אורכה להפקדת יתרת הסכום עד ליום 12.7.11.

אחר הדברים האלה הוברר כי המשיב מתקשה לגייס גם את סכום ההפקדה הנמוך יותר ולכן לא שוחרר. משכך, הובא המשיב בפני כב' השופטת קלמפנר נבון ביום 8.7.11.

ביהמ"ש, באותו מועד, החליט ליתן למשיב אורכה גם להפקדת סך של 500 ₪ וזאת עד ליום 10.7.11 בשעה 11:00.

משכך שוחרר המשיב בהתאם לתנאי ההחלטה שניתנה ביום 5.7.11.