מדינת ישראל נ' עגלוני

בפני

סגן נשיא יוסף ריבלין

הכרעת דין

1.העובדות המוסכמות

ביום 23.7.11 סמוך לשעה 12:25 נראה רכב בבעלות הנאשם כשהוא נהוג על ידי אלמוני נוסע מכיוון שער שכם לכיוון רח' הנביאים בירושלים וברכב היו נוסעים.

משהורו שוטרים לנהג הרכב לעצור הנהג עצר ונמלט מהמקום.

נוסע שהיה ברכב טהה ערפאת (ע.ת. 1) העיד כי אנשים במקום צעקו עובר לעלייתו לרכב "תל אביב תל אביב". משום כך – משחפץ להגיע לתל אביב עלה לרכב וברכב היו עוד נוסעים. נהג הרכב החל לנסוע ולאחר זמן קצר נעצר הרכב על ידי ע.ת. 2 ו- 3 והנהג נמלט.

ע.ת. 1 לא הכיר הנהג ולא הספיק לשלם בגין הנסיעה.

ברכב הנאשם נעברה עבירה של הסעה בשכר שבועיים או שלושה קודם לאירוע נשוא האישום (פרוט' עמ' 4 ש' 21-18 ופרוט' עמ' 6 ש' 20-19)

2.האישום

הסעה בשכר, ללא בטוח, אי ציות להוראת שוטר לעצור.

3.טענת הנאשם

הרכב עמד באיזור "באב אל עמוד" (שער שכם). דלתות הרכב היו פתוחות והמפתח בתא כפפות ("בארון"). בעדותו הסביר הנאשם כי זה הנוהג במקום בשל מצוקת חניה משאירים הנהגים המפתחות ברכב כדי שניתן יהיה להזיזו (פרוט' עמ' 6 ש' 32-31 ועמ' 7 ש' 17, 21, 27).

4.דיון

סע' 27 ב' לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 קובע חזקת בעלות:

"נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה, או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק... זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור, או.... או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו והסכמתו".

הגיונה של החזקה הינו ברור וכדברי כב' השופט בדימוס מ. חשין:

"חזקה זו יסודה ב"הנחה עובדתית חזקה" המבוססת על ניסיון החיים, ולפיה הבעלים של הרכב הוא אשר נוהג בו, ואם אינו נוהג, הוא יודע מי נוהג בו". [ע"פ 2218/06 הייב נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 22.1.07)]

חזקה זו מעבירה הנטל על בעל הרכב להוכיח מי נהג ברכב. מידת ההוכחה היא אינה ברמת ספק סביר אלא כמידת ההוכחה במשפט אזרחי, לאמור לשכנע את בית המשפט באמיתות גרסתו ב- 51% לפחות .

הנאשם בעדותו טען כי לא התיר למאן דהוא לנהוג ברכב וכי הרכב נלקח בלי ידיעתו והסכמתו בשל כך וכל הרכב נלקח בלי ידיעתו והסכמתו בשל כך שנלקח מתחנה לתחנה לא הגיש תלונה אשר לכך שהרכב נגנב ואולם פנה לעו"ד (פרוט' עמ' 6 ש' 26-23).