מדינת ישראל נ' עבסי(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 412 ב (א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיפים 12 (1) ו-1 (ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב 1952; נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח, לפי סעיפים 10 א' לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 ו- 2 א' לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970, בהתאמה.

2.הנאשם יליד 1990 ואין בעברו רישום פלילי.

3.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 17.10.11 בסמוך לשעה 23:00, גנב הנאשם רכב מרחוב בעיר ראשל"צ ובהמשך נהג ברכב שהוא מצוי עם אחר ובעתות אלו שהה בישראל שלא כדין ונהג ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח.

4.תסקיר שירות המבחן כפי שהוגש בעניינו של הנאשם לא העלה המלצה טיפולית מאחר והנאשם הינו תושב השטחים. עם זאת, שירות המבחן המליץ לשקול את גילו הצעיר של הנאשם ואת נסיבות חייו.

שירות המבחן הפנה למצוקה כלכלית ממנה סובלת משפחת הנאשם ולמוגבלות אביו בשל צריכת סמים מסוכנים ומחלה נפשית, כך שמגיל צעיר נשא הנאשם בנטל פרנסת משפחתו המורחבת והדאגה לאחיו הקטנים.

מאז מעצר הנאשם, משפחתו נאלצת להתקיים מסיוע לשכת הרווחה הניתן פעם בשלושה חודשים.

תוארו קשיי הנאשם השוהה במעצר לראשונה בחייו ונשיאתו באחריות חלקית בלבד לביצוע מעשיו. לדברי הנאשם, הוא נכנס לשטחי מדינת ישראל במטרה לחפש עבודה אך התקשה לעמוד בפיתוי רגעי ורצון להשיג "כסף קל". הנאשם הביע חרטה על מעשיו וגילה מידה מסוימת של מודעות לגבי חומרתם והשלכותיהם.

בנוסף, הבהיר שירות המבחן כי מעורבות הנאשם בעבירות בהן הורשע הינה ביטוי של מצוקה רגשית וכלכלית עימה התמודד במהלך רוב שנות חייו וזו באה לידי ביטוי בחיפוש אחר סיפוק רגשי וכלכלי מהיר, "כמימוש לפנטזיה בה הוא מנסה לשנות את מציאות חייו".

גם כיום במעצרו, עסוק הנאשם בחשיבה ובדאגה למצב משפחתו ומבטא אשמה כלפיהם.

5.בתימוכין באסמכתאות, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר ממושך, ענישה צופה פני עתיד וקנס.

הודגשו חומרת מעשי הנאשם, התרשמות שירות המבחן מנסיבות חייו ומדבריו והצורך לשגר מסר עונשי מחמיר בתאימות למעשיו.

6.ב"כ הנאשם עתר להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם העצור מאז יום 17.10.11.

הודגשו התיקון שהוכנס בכתב האישום, הודיית הנאשם המשקפת חיסכון בזמן שיפוטי ונטילת אחריות מלאה על מעשיו והנלמדת אף מהבהרת שירות המבחן לעניין הפיתוי הרגעי שפקדו, ללא הכנה מוקדמת או קשירת קשר לביצוע פשע.

עוד הדגיש הסנגור את גילו הצעיר של הנאשם, עברו הנקי והתרשמויותיו החיוביות של שירות המבחן ממנו. נטען כי הנאשם נכנס לשטחי מדינת ישראל על מנת להתפרנס והודגשו נסיבותיו האישיות הקשות והעדר אופי עברייני כנלמד מהבהרת שירות המבחן כי אינו משולב בהליך טיפולי מחמת היותו תושב שטחים.

בנוסף, הפנה הסנגור לתנאי מעצרו הקשים של הנאשם וטען כי אין להעדיף את האינטרס הציבורי על פני זה של הנאשם עצמו.

7.בדברו האחרון מסר הנאשם כי מודה ומצטער על מעשיו.

8.חומרת מעשיו של הנאשם מהווה את שיקול החובה העיקרי הנשקל בעניינו. לעניין עבירת גניבת רכב, חזרו בתי המשפט והביעו את הצורך להחמיר בענישת עבריינים המבצעים עבירות כלפי רכבים, בשל פגיעתן הרבה בכלל ובפרט. יפים הדברים שנקבעו בהקשר זה, בזו הלשון:

"העבירות מן הסוג הזה הינן בבחינת רעה חולה שפגיעתן היום יומית ביחידים ובציבור היא ביליתי נסבלת. על פי הנתונים הידועים לכל, התופעה של גניבות כלי רכב מתעצמת והגיעה להיקפים מדאיגים. אין זאת אלא, שהקלות הרבה שבה ניתן לבצע עבירות מן הסוג הזה והקושי לאתר את המעורבים ולהביאם לדין- מעודד עבריינים לשלוח ידם בעבריינות הזאת לעמן תאוות בצע" (ר' ע"פ 5128/97, 344/98 מנסור נ' מ"י תק-על 98 (2)).

התנהלות הנאשם מבטאת זלזול בהוראות החוק וברכוש הזולת ולפיכך, יש ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי, המחייב ענישה מרתיעה "למיגור 'מכת מדינה' של גניבות הרכב". ר' ע"פ 4067/09 עלי נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 12.4.10, שם הפנה בית המשפט גם לע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 15.5.06 בו נקבע כך: