הרקע
1.ביום 11.1.2012 הרשעתי את הנאשם על פי הודאתו בביצוע עבירה של גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לאחר שביום 17.10.08, בשעה 2:00 לערך, גנב רכב מסוג סיאט טולדו מהמתלונן. הוא פתח את הדלת, נכנס לכלי הרכב, הניעו ונסע מהמקום, בכוונה לשלול את כלי הרכב מבעליו שלילת קבע.
כתב האישום הוגש בחודש מרס 2011 ותוקן (שינויי ניסוח בלבד) ביום 16.11.11. כאמור, הנאשם הודה, וזאת - בהזדמנות הראשונה.
2.הנאשם יליד שנת 1980. לחובתו עבר פלילי מכביד ביותר בעבירות רכוש, אלימות, איומים, גניבת רכב, פריצה לרכב, החזקת נכס חשוד כגנוב, הסעת שב"ח, החזקת סכין למטרה לא כשרה, שימוש בסמים לצריכה עצמית, ועוד.
נוסף על כך, תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים בני הפעלה: האחד, בפ"ח (מחוזי י-ם) 8003/07 (10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר שהושת עליו באותו תיק. גזר הדין ניתן ביום 26/04/07) והשני, בת"פ (שלום י-ם) 1380/04 (3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר שנגזר עליו באותו תיק. גזר הדין ניתן ביום 14/02/07).
טיעוני הצדדים לעונש
3.לטענת בא כח המאשימה, הנאשם החל את דרכו הפלילית בגיל 16, וכבר אז הוטל עליו מאסר ממושך בפועל בבית המשפט לנוער. במקרה דנן, ביצע את העבירה מספר חודשים לאחר ששוחרר ממאסר בגין עבירות דומות, כאשר מרחפים מעל ראשו שני המאסרים על תנאי שהוזכרו לעיל, וקיומם של אלה - כך מתברר - לא הרתיעוֹ מביצוע העבירה כאן. לפיכך, הנאשם מהווה סכנה לחברה ולרכוש הציבור. מדובר בעבירת רכוש חמורה, שלצידה קבוע עונש של שבע שנות מאסר. המאשימה ביקשה להפעיל את שני עונשי המאסר על תנאי, להטיל על הנאשם מאסר ממושך במצטבר, וכן מאסר על תנאי וקנס.
4.בא כח הנאשם ציין את ההודייה המיידית של הנאשם במיוחס לו, החסכון בזמן ציבורי ולקיחת האחריות. לדבריו, יש לתת לעניין זה משקל נכבד ביותר בשיקולי הענישה. הוא ציין כי מדובר בעבירה משנת 2008 ויש לתת משקל לחלוף הזמן. הוא תיאר את הנסיבות בהן נחקר הנאשם בשל עבירה זו, וציין כי לאחר חקירתו נעצר לפרק זמן קצר ואז שוחרר, ורק כעבור מספר שבועות זומן שוב לחקירה. כתב האישום הוגש רק בחלוף כשנה, ומכאן שלא ניתן לטעון שהנאשם מסוכן לשלום הציבור. עוד טען הסנגור, כי אלמלא המאסרים על תנאי התלויים ועומדים כנגד מרשו, תיק זה היה מסתיים בעונש של מאסר על תנאי בלבד. הסנגור עתר להארכת תוקפם של המאסרים על תנאי, התלויים ועומדים כנגד הנאשם. לחילופין, עתר להסתפק בהפעלת המאסר על תנאי הארוך מבין השניים (10 חודשים), כאשר התנאי הקצר (3 חודשים) יופעל בחופף אליו, ולחילופי חילופין ביקש להסתפק בשנת מאסר בפועל, הלוקחת בחשבון גם את המאסר על תנאי הנוסף, אך חלקו - בחופף למאסר על תנאי הארוך. הוא ציין, כי יש להקפיד על מידתיות בענישה והוסיף כי יש לנאשם שני ילדים קטנים, וגם בכך יש להתחשב.
דיון והכרעה
5.שקלתי את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו של הנאשם.
לזכותו עומדת הודייתו המיידית, אשר חסכה זמן ציבורי רב. לשיקול זה משקל משמעותי.
לחובתו עומד עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות מסוגים רבים, לרבות עבירות כגון זו שבה הורשע בתיק זה. יצוין, כי לאחר שביצע את העבירה נושא תיק זה, ביצע ביום 20/05/09 עבירות נוספות (גניבה, פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, החזקת מכשירי פריצה וקשירת קשר לביצוע פשע), בגינן הורשע ביום 04/01/10. משכך, העובדה כי העבירה בתיק זה נעברה ב-2008 מאבדת מחשיבותה כשיקול לקולא, שכן הזמן החולף "נוצל" על ידי הנאשם לביצוע עבירות נוספות, ולא לשינוי דרכיו ופניה לדרך הישר (שאז היה לחלוף הזמן משקל ממשי לזכותו).
עוד עומדת לחובת הנאשם העובדה כי העבירה דנן בוצעה סמוך לאחר שהשתחרר ממאסר ממושך, כאשר אותם מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדו.
6.עיינתי בפסקי הדין שהגישו הצדדים. הסניגור הפנה אותי לפסקי דין בהם, בעבירות דומות, הוארך התנאי או שהופעל בחופף למאסר בפועל אחר. ואולם, הנאשמים באותם מקרים שינו דרכיהם מאז ביצוע העבירות ועד גזירת דינם, ועל פי התרשמות בית המשפט באותם מקרים - פנו לדרך חדשה. שלא כבאותם מקרים, במקרה דנן לא שמעתי כי הנאשם נקט צעדים כלשהם לשינוי אורחותיו, הוא לא טען כי בכוונתו לנסות לבחור בדרך חיים נורמטיבית ולא שמעתי דבר, שיש בו כדי לעורר תקוה שיעשה כן. יותר מכך: כפי שכבר ציינתי, לאחר ביצוע העבירה בגינה הורשע כאן אף ביצע עבירות נוספות, בגינן הורשע זה מכבר. העובדה, כי חרף קיומם של מאסרים על תנאי התלויים ועומדים כנגדו לא נמנע מביצוע העבירה דנן, והעובדה כי ביצע אותה סמוך לאחר שחרורו ממאסר קודם, מעוררת חשש כי אין לנאשם מורא מפני החוק וכי יקשה מאד להרתיעו.
7.התחשבתי בהודייתו המוקדמת של הנאשם ואלמלא זו, שחסכה זמן ציבורי יקר, היה עונשו בגין התיק שלפני - חמור יותר. כמו כן נתתי משקל לעונש המאסר אותו מרצה הנאשם כעת בגין תיק אחר. מצד שני, לאור כלל הנסיבות, לא מצאתי להורות על הארכת המאסרים על תנאי, אלא על הפעלתם, ללא חפיפה ביניהם וללא חפיפה בינם לבין המאסר אותו מרצה הנאשם עתה.
8.לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
(1)מאסר בפועל לתקופה של 12 (שנים-עשר) חודשים;
(2)הפעלת המאסר המותנה בן 10 (עשרה) חודשים שנגזר עליו בפ"ח (מחוזי י-ם) 8003/07;
(3)הפעלת המאסר המותנה בן 3 (שלושה) חודשים שנגזר עליו בת"פ (שלום י-ם) 1380/04;