מדינת ישראל נ' עבוד

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, בגין כך שנהג במהירות של 166 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת הינה 100 קמ"ש.

הנאשם הוזמן כדין להקראה שהתקיימה ביום 23.3.11, עת נמסרה לידו ההזמנה לדין. משלא התייצב נדון בהעדרו.

בתאריך 19.1.12 הגיש המבקש בקשה לחשוב פסילה. הבקשה נתמכה בתצהיר חתום כדין וצורף לה אישור משרד הרישוי, ומירוץ הפסילה חושב החל מיום הגשת התצהיר.

בתאריך 29.1.12 הגיש המבקש בקשה לבטול פסק הדין שניתן בהעדרו. הבקשה הוגשה בשיהוי רב. אין בגוף הבקשה כל הסבר לשיהוי זה ואין בקשה למתן ארכה להגשתה.

הבקשה איננה נתמכת בתצהיר.

מכאן שהיה עליה להדחות על הסף.

גם לגופו של ענין, אני מוצאת שיש מקום לדחות את הבקשה.

הנאשם, כאמור, הוזמן כדין. העובדה שבקר באותו יום אצל רופא השיניים איננה יכולה להוות נימוק לבטול פסק הדין. המבקש לא טרח לבקש את דחיית הדיון קודם לבקור אצל הרופא, ואף לא הודיע על כך מייד לאחריו, אלא בחר להמתין חודשים ארוכים בטרם בדק מה עלה בגורלו של התיק ומה אירע בדיון אליו לא התייצב.

גזר הדין סביר נוכח המהירות הגבוהה ב-66 קמ"ש מהמהירות המותרת ונוכח עברו המכביד של הנאשם, אשר כולל עבירות דומות.

אין בבקשה טענות הגנה מפורטות אלא אמירה לקונית לפיה "יש לו טענות הגנה כנגד האישום ויש לו סיכויים טובים".

בנסיבות אלה, אינני מוצאת בבקשה נימוק המהווה, עפ"י הפסיקה המחייבת, עילה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, ולא שוכנעתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

משכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: