מדינת ישראל נ' עבו גבאי ואח'

החלטה

אינני מקבל את דעת הסניגורים, שלא ניתן להגיש ראיות בערר אשר לא הוצגו בפני בית משפט קמא.

ההליך בערר איננו זהה להליך ערעור.

בהליך ערעור ישנה פרוצדורה מוקפדת לעניין הגשת ראיות נוספות.

לא כך הדברים בערר, משום שהסמכות בערר דומה יותר לשמיעה דה נובו מאשר בערעור.

אין בכך לומר שיש לתת משקל לדברים, אך כשם שניתן היה להגיש מידע סודי בשלב הדיון בבקשת המעצר בבית משפט קמא לעניין המסוכנות – כך ניתן לעשות זאת גם כעת.

אלא שכמובן, כיוון שמדובר בחומר סודי, צריך לקחת זאת בזהירות מרובה, כיוון שהסנגורים אינם רואים זאת, ובית המשפט הוא עינם הארוכה, כאשר נמנעת מהם זכות החקירה.

ניתנה והודעה היום א' אדר תש"ע, 15/02/2010 במעמד הנוכחים.

רמי אמיר, שופט

החלטה

זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת בן-ארי) מיום 14.2.10, לפיה הורתה על שחרור המשיבים בתנאים של מעצר בית וערבויות כספיות והפקדה, במסגרת בקשה לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים.

החשד המיוחס למשיבים הוא חשד לעבירת התפרצות לדירת מגורים, ניסיון גניבה, אחזקת כלי פריצה וקשר לפשע.

המשיבים נחשדו בכך שבצעו את ההתפרצות האמורה בצוותא חדא, הם עצמם ועוד קטין ששיתף עמם פעולה.

העבירה נעברה לפי החשד ביום 9.2.10. הם נעצרו במקום, ומעצרם הוארך במהלך החקירה, עד שהגיעו לדיון נשוא הערר שבפני ביום 14.2.10.

לקראת אותו דיון הוגשה בקשת מעצר הנסמכת על הצהרת תובע, והתבקש מעצרם של שלושת החשודים הנ"ל, כמו גם של הקטין, למשך 5 ימים, ל צורך הגשת כתב אישום עם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בית משפט קמא בחן את הראיות, ולא הסתמך על הצהרת התובע כשלעצמה.

לאחר מכן הוא דן בעניין, שמע את המפקחות המוצעות (אמותיהם של המשיבים) ובסופו של דבר החליט על שחרור כאמור, כאשר בית המשפט קובע כי קיימות ראיות, וכי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, אך כי יש מקום לחלופה.

בערר שבפני טוענת ב"כ העוררת, כי מדובר בעבירה שיש עמה מסוכנות, בשל היותה "מכת מדינה" או יותר נכון "מכת אזור", כי העבירה נעברה בצורה מתוחכמת ובצוותא, תוך נועזות והתרסה (משום שההתפרצות נעשתה בצהרי היום).

עוד טענה, כי המשיבים שמרו על זכות השתיקה בחקירה, ואף עניין זה צריך להביאו בחשבון, כהתרסה שלהם נגד ההליך המשפטי ושלטון החוק.

ב"כ העוררת הפנתה אותי להחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 45/10, שם הציע כב' השופט עמית, כי אף עבירת רכוש יחידה יכולה להקים עילת מעצר.

ב"כ המשיבים הפנו אותי בראש וראשונה לכך שמדובר בהליך של ערר, שראוי שאבחן האם נפלה טעות בשיקול הדעת של הערכאה דלמטה, וכי ראוי שבהעדר טעות או חוסר סבירות כזו – לא אתערב בהחלטה.