מדינת ישראל נ' עבדין

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך כי נהג ברכבו ולא ציית לתמרור ב-37 המוצב בדרך לפניו, בכך שאף שעצר את רכבו, לא נתן זכות קדימה לכלי רכב הבא או הנכנס אל הצומת, עבירה בניגוד לתקנות 64(ד) ו 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית הייתה כי בתאריך 20.07.2010,שעה 00:00, נהג הנאשם ברכב מסוג מרצדס (להלן-הרכב) דרך שלמה בתל אביב ממזרח למערב ועצר בקו העצירה בעת שהגיע לצומת עם רחוב צ'לנוב. לאחר מכן המשיך בנסיעה כשהוא אינו נותן זכות קדימה לרכב מסחרי בצבע שחור שהגיע מרחוב שלמה מכיוון מערב למזרח ופנה שמאלה לרחוב צ'לנוב. הנאשם בלם בחוזקה והרכב המסחרי נאלץ לבלום גם הוא על מנת למנוע תאונה דרכים. עוד נאמר בדוח כי ברכב בו נהג הנאשם נסעו שני נוסעים מלבדו.

הנאשם לא חלק על תיאור עיקרי העובדות בכתב האישום, אך טען כי הרכב המסחרי הגיע מהנתיב הימני ברחוב סלמה המיועד לנסיעה לכיוון ישר, ולכן לא היה מוטל עליו לצפות כי יפנה שמאלה. הוא הוסיף כי השוטרת עמדה כשפניה לכיוון מזרח ולכן לא יכולה הייתה להבחין מהו הנתיב בו נסע הרכב המסחרי טרם שפנה שמאלה.

לאחר ששמעתי את הצדדים והזהרתי את עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, החלטתי להרשיע את הנאשם על סמך נימוקים אלה :

אין חולק כי כניסתו של הנאשם לצומת אילצה את הרכב המסחרי לבלום כפי שהנאשם עצמו הודה, כשעובדות אלה מורות כי הנאשם לא נתן זכות קדימה כנדרש בחוק.

במועד ההקראה טען הנאשם כי שני עדים מטעמו יכולים להעיד אודות נסיבות האירוע, אך בסופו של דבר איש מהעדים לא התייצב. בטרם פרשת ההגנה טען הנאשם (באמצעות מתורגמן) כי: "היינו שלושה ברכב. אחד ירד מהרכב. ברגע שהמשטרה עצרה אותנו אחד ירד מהרכב". בא כוח הנאשם הצהיר דבר דומה כשטען: "ברגע שהשוטרת עצרה אותם היו 2 עם הנאשם ברכב". מכאן עולה כי אחד מהנוסעים ירד מהרכב רק לאחר שהרכב נעצר על ידי השוטרת.

בעדותו שינה הנאשם את גרסתו. בפעם הראשונה נטען כי אחד מחבריו של הנאשם ירד מהרכב על מנת לקנות סיגריות עוד לפני שהנאשם נעצר בקו העצירה, ולכן אותו חבר לא היה עד להתרחשות האירועים הרלוונטית.

טענתו זו של הנאשם הינה בגדר "עדות כבושה", היא עומדת בסתירה לאמרותיו הקודמות כי ברכב היו שני נוסעים שהיו עדים לאירוע, ולאמור בדוח לפיו בעת עצירת הרכב היו בו שני נוסעים מלבד הנאשם. לא האמנתי לטענתו זו של הנאשם, ולטעמי יש בה כדי לפגוע במהימנותו ובאמינות גרסתו.

זאת ועוד, השוטרת ציינה בדו"ח: "...וכמעט אירעה פגיעה בצד השמאלי של הרכב המסחרי". בעדותה הסבירה השוטרת כי: "רשמתי שהוא עצר בקו העצירה והחל לנסוע כשהרכב המסחרי לקח שמאלה לצ'לנוב". נתונים אלה מלמדים כי הנאשם לא נתן זכות קדימה לרכב המסחרי לאחר שהאחרון כבר הסיט את רכבו על מנת לפנות שמאלה. כאמור, אני סבורה כי אמינות הנאשם נפגעה ולפיכך אטיל ספק בגרסתו כי הרכב המסחרי נסע בנתיב הימני. מכל מקום, משהחל אותו רכב לפנות שמאלה - מוטל היה על הנאשם ליתן לו זכות קדימה. לא מן הנמנע כי הרכב המסחרי הסתמך על העובדה שהנאשם עצר לפני קו העצירה ולכן החל בפנייה שמאלה.

לאור האמור לעיל, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו וכך אני מורה.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ב , 30 ינואר 2012, במעמד באי כוח הצדדים והנאשם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: