מדינת ישראל נ' עבדו ואח'

החלטה

1. ענייננו בטענות מקדמיות שהועלו על-ידי ב"כ נאשם מס' 2, ואשר עניינן הגשת כתב אישום ללא סמכות, הפרה מהותית של הליך השימוע, והגנה מן הצדק. בגין כל הטענות, או כל אחת בנפרד מבקש הוא את ביטול את כתב האישום.

2. ב"כ נאשם מס' 1 הצטרפה לטענות המקדמיות השנייה והשלישית: שימוע והגנה מן הצדק.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

3. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, המייחס לנאשם 1, שאדי עבדו (להלן: "שאדי") עבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ולנאשם 2, עאמר עבדו (להלן: "עאמר"), עבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין. הנאשמים הם אב ובנו, והמתלונן הוא וויסאם אשקר, שוטר בתחנת נצרת.

4. על-פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 15/11/11, בסמוך לשעה 11:04 התקשר עאמר ממכשיר הטלפון הנייד שברשותו אל המתלונן, על-מנת לשוחח עמו על תאונת דרכים בה היו מעורבים שאדי ואחותו של המתלונן, כשלטענת עאמר, אחות המתלונן היא אחראית על אירוע התאונה, ועליה לשלם פיצויים לשאדי. במהלך השיחה, שאדי נטל את מכשיר הטלפון הנייד של אביו, ואיים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, כמפורט בכתב האישום, וזאת בכוונה להפחידו. זמן קצר לאחר מכן, ובסמוך לשעה 11:15 התקשר שאדי למתלונן ממכשיר הטלפון הנייד שבבעלותו, ואיים עליו שוב בפגיעה שלא כדין בגופו, כמפורט בכתב האישום, וזאת בכוונה להפחידו. בעקבות השיחות שלעיל, המתלונן התלונן בתחנת משטרת נצרת, ובסמוך לשעה 14:50, בלשים הגיעו לביתו של שאדי בנצרת על מנת לעכבו לחקירה בגין חשד לאיומים על שוטר, אולם שאדי לא היה בבית. לאחר הגעת השוטרים לביתו, ובסמוך לשעה 14:56, התקשר עאמר למתלונן ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בפרנסתו באופן שאמר לו, כי יתלונן נגדו במח"ש כי איים על שאדי בנשק, וזאת כדי להניעו לעשות מעשה, היינו, לבטל את תלונתו לפיה שאדי איים עליו, תוך שעאמר מקציב לו שעתיים לעשות כן.

5. בדיון שהתקיים ביום 21/10/2013 העלה ב"כ הנאשם 2 שלוש טענות מקדמיות:

הראשונה – כתב האישום הוגש ללא סמכות, הואיל ומייחס לנאשם עבירה מסוג פשע, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, בלא שצוין אם המדובר ברישא או בסיפא של הסעיף. ברם, כך או כך, כתב האישום עדיין הוגש בחוסר סמכות, שכן באם עסקינן ברישא של הסעיף, הרי שנדרשת הסכמה של פרקליט המחוז, כעולה מסעיף 60(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק"). באם המדובר בסיפא, הרי שכתב האישום אמור להיות מוגש על-ידי הפרקליטות ולא ע"י התביעה.

השנייה – כעולה מחומר החקירה, כביכול ביום 15/12/11 נשלח מכתב של הודעת שימוע לעאמר. לתביעה אין אישור שהנאשם קיבל ההודעה. עם זאת, ישנה תכתובת בין הסנגוריה הציבורית לתביעות נצרת, לפיה הודעת שימוע נמסרה לסנגוריה ביום 24/1/12. כתב האישום הוגש לבית המשפט ביום 11/1/12, דהיינו בטרם חלפו 30 הימים הדרושים בחוק, כאשר הדבר מהווה הפרה מהותית של הליך השימוע והתייחסות מזלזלת לאותו סעיף.

השלישית – טענת הגנה מן הצדק, לפי סעיף 149(10) לחוק. הפרשה נשוא כתב האישום היא בין אחות המתלונן שהוא שוטר לבין שאדי, תאונת דרכים רגילה, או אז בדרך לא דרך הופך המתלונן לדמות הדומיננטית, מנצל את היותו שוטר ומגיש תלונה בתחנה בה הוא עובד, ולראייה מגיש הקלטה, אותה הוא מתמלל בעצמו ומשום מה לא נחקר אודות תמלול זה, הוא רק מגיש זאת והתמלול הופך לראיה בתיק. מראית פני הדברים כשלעצמה מטילה דופי רב בכשרות הרשות כפי שהתנהלה בהגשת כתב אישום דנא, לרבות בניהול החקירה.

ב"כ נאשם 1 הצטרפה, כאמור לעיל, לטענות השנייה והשלישית לעיל.

6. המאשימה הגיבה בדיון ובכתב לטענות אלו, וביקשה לדחותם על הסף, ולהורות על תיקון כתב האישום, כמפורט להלן:

א.המאשימה טוענת שהתיק נפתח בשנת 2011, ודיונים התנהלו בו בשנים 2011 ו- 2012. טענה מקדמית יש להעלות במועד הראשון של המשפט, קרי בהקראה. אומנם אין זה מונע מב"כ הנאשמים לעלות טענה מאוחרת יותר, אך הדבר דורש אישור בית המשפט.

ב.הגשת כתב אישום ללא סמכות – בטרם הגעת התיק לתביעות, הועבר ביום 27/11/11 לפרקליטות מחוז נצרת, והואצל על-ידי פרקליטת המחוז, עו"ד מירית שטרן, ביום 28/11/11 לתביעות. משכך, ניתנה הרשאה לתביעות להעמיד את עאמר לדין גם בעבירות שאינן בסמכות התביעה על-פי סעיף 60(ד) לחוק. בכל הנוגע לטענה של פירוט בהוראת החיקוק, המאשימה טוענת, כי כעולה מכתב האישום, ובפרט מעובדות סעיף 6, המדובר ברישא של סעיף 428 לחוק העונשין. מאחר ועאמר טרם הגיב לכתב האישום וטרם בוצעה הקראה של ממש בתיק, הרי שהמאשימה רשאית להודיע על תיקון כתב האישום, בכך שתיווסף המילה "רישא" בהוראת החיקוק בה מואשם עאמר.

ג. שימוע - טענת השימוע אינה רלבנטית לשאדי, שעה שהואשם בעבירת איומים, שהינה עבירת עוון ואינה פשע, ומכאן לא קמה לו כל זכות לשימוע. המאשימה שלחה לכתובת הרשומה של עאמר הודעת ידוע/שימוע ביום 15/12/11. המאשימה מאשרת, כי אכן בשגגה, הוגש כתב האישום כארבעה ימים לפני תום שלושים הימים הקבועים בחוק, קרי ביום 11/1/12, ברם אין בכך להביא לביטול כתב האישום. כעולה מדברי הסנגור, הודעת השימוע נמסרה לסנגוריה ביום 24/1/12, קרי לפני למעלה משנה וחצי, במהלכם הסנגור יכל לבוא בדברים עם התביעות ולציין טענה זו, ולא להפתיעה בחלוף כמעט כשנתיים מאז הגשת כתב האישום. לטענת המאשימה, באמצעות שימוע מאוחר, ניתן לרפא את הפגם, ואין בכך להביא לביטול כתב האישום.

ד. בנוגע לטענת הגנה מן הצדק - המאשימה טוענת כי עולה מחומר הראיות שהמתלונן הגיש שתי תלונות בתחנת נצרת, בה עובד, וזאת על-פי דין, ואין כל מניעה בחוק כי יעשה כן. המשך החקירה בתיק בוצע על-ידי תחנת נצרת עילית, כאשר הנאשמים נחקרו ע"י חוקרי תחנה זו, כמו גם שהמתלונן מסר הודעה משלימה מיום 15/12/11 אף היא בתחנה זו, שעניינה היה הקלטת השיחה עם שני הנאשמים ותמלול השיחות. בהודעה מיום 15/12/11 התייחס המתלונן במסגרת חקירתו לתמלול, ומכאן כי גם טענת הסנגור בעניין זה אינה מדויקת. באשר לתמליל, אין כל קשר בין טענה זו לטענת הגנה מן הצדק, שעה שעסקינן בטענה שבראיות, כאשר התמליל הינו ראיה משנית לראיה העיקרית- היא הדיסק. המדובר בראיית עזר, לנוחות בית-המשפט, ואין בה כדי להוריד או להוסיף לחומר הראיות בתיק. כך או אחרת, הרי שהסנגורים יוכלו לחקור המתלונן על כך בעת חקירתו הנגדית.

7. ב"כ הנאשם 2, הגיש תשובה לתגובת המאשימה לטענות המקדמיות, והתייחסות לתשובה זו ככל שתהא רלבנטית, תהא במסגרת הדיון גופו. אותו הדין ביחס לטענות שהעלו ב"כ הצדדים בפניי ביום 18/11/2013, וכן להודעת הסניגור מיום 4.12.13 והתגובה לה.

דיון והכרעה:

8. לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים ועיינתי בתגובות, נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול כתב האישום להידחות, ובמקום זאת יש להורות על תיקונו וקיום שימוע בדיעבד לעאמר.

הגשת כתב אישום ללא סמכות: