מדינת ישראל נ' עבדאללה

בפני

כב' השופט גיל קרזבום

הכרעת דין

בתאריך 18.2.10 הודעתי לצדדים כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

להלן נימוקי הכרעת הדין:

מבוא

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד להוראות סעיפים 62(3), 64ב, 64(ד)(א) ו-39א לפקודת התעבורה. לטענת המאשימה, במהלך ההמתנה לבדיקת הנשיפה עישן הנאשם בניגוד להוראת השוטרת, בהתנהגותו זו הכשיל את בדיקת השכרות ויש לראותו כמי שנהג בשכרות.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. לטענתו לא פעל בניגוד להוראות השוטרת , לא סירב לביצוע הבדיקה, לא נהג בשכרות ולא הוסברה לו המשמעות המשפטית של הסירוב למתן דגימה.

עלי להכריע באם הנאשם הכשיל את בדיקת השכרות והאם ובאיזה שלב, הוסברה לו המשמעות המשפטית של הסירוב לתת דגימה.

סקירת הראיות בתיק

בתאריך 16.2.10 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק.

מטעם התביעה העידו השוטרות סמ"ר הילה אלחרר וסמ"ר אודליה בלוסטוצקי.

הילה עיכבה את הנאשם ובצעה פעולות נוספות כמפורט במוצגים ת/1–ת/6. בבית המשפט אישרה העדה את תוכן המוצגים וסיפרה כי הנאשם נעצר לבדיקה אקראית, התבקש לנשוף במכשיר הנשיפון אך סתם את הפייה בלשונו, עשה עצמו כאילו אינו מסוגל לנשוף וזרק עליה את הנשיפון. הנאשם הוציא תעודת שוטר והחל לדבר בטונים גבוהים. בקשה ממנו להמתין 15 דקות לצורך ביצוע בדיקת ינשוף והסבירה לו כי עליו להימנע מעישון, אכילה, שתייה והקאה במהלך אותה המתנה. למרות זאת, הנאשם החל לעשן. בעקבות סירובו להפסיק לעשן הודיעה לו כי הוא נחשב שיכור ואסרה עליו להמשיך בנהיגה.

הילה הבהירה כי הסירוב נובע מעישון הסיגריה בניגוד להוראותיה כמפורט לעיל ) עמ' 4 ש' 31-32 לפרוטוקול) ולא עקב סירוב מילולי לביצוע הבדיקה.

בעדותה ציינה כי השוטרת דיאנה היתה עמה במהלך כל האירוע. לטענתה דיאנה בקשה מהנאשם להפסיק לעשן עוד לפני שהיא עצמה בקשה זאת (עמ' 5 ש' 4-7 לפרוטוקול).

השוטרת דיאנה בלוסטוצקי אישרה את האמור במזכר ת/7. לדברי דיאנה גם הילה וגם היא בקשו ממנו לזרוק את הסיגריה אך סירב. לשאלה מי ביקשה ממנו קודם להפסיק לעשן השיבה: "אחרי שהילה בקשה גם אני בקשתי" (עמ' 7 ש' 13 לפורוטוקול). לדבריה לא היתה כל אינדיקציה לשכרות הנאשם מלבד ריח אלכוהול אשר נדף מפיו (עמ' 8 ש' 6-1 לפרוטוקול).

מטעם ההגנה, העיד הנאשם. לגרסתו נהג ברכב שלצידו חברו חוסאם. הבחין בתאונת דרכים ועצר את רכבו על מנת בדוק את מצב הנפגעים בתאונה. הבחין באורות משטרה ממרחק של כ- 500 מ' ונסע לכיוון הניידת על המנת לדווח על התאונה. עצר לבקשת השוטרת הילה והציג רשיונותיו. התבקש לבצע בדיקת נשיפון, ניסה לנשוף ללא הצלחה מפאת אסתמה ממנה סובל. זרק את הנשיפון אשר פגע בטעות בשוטרת הילה (עמ' 10 ש' 17 – 23 לפרוטוקול). לטענתו ביקש כי תבוצע לו בדיקת ינשוף ולבקשת השוטרת הילה המתין ברכב עד לביצוע הבדיקה. כעבור 3–4 דקות יצא מהרכב על מנת לעשן. לטענתו לא הוסברו לו האיסורים לפני בדיקת הינשוף לרבות האיסור לעשן. לדבריו הפסיק לעשן מיד כאשר התבקש לעשות כן. בשלב זה, השוטרת הילה הודיעה לו כי הוא מוגדר כסרבן לבדיקת ינשוף מאחר ועישן (עמ' 11 ש' 1 -2 לפרוטוקול).

הנאשם ביקש כי תבוצע לו בדיקת דם אך סורב (עמ' 11 ש' 12 לפרוטוקול). לדבריו כלל לא התבקש לעבור "מבחן ביצוע" המפורט בת/3 ס' 7 (עמ' 11 ש' 18- 23 לפרוטוקול). הנאשם אישר כי במהלך האירוע הודיע לשוטרות כי הוא בעצמו שוטר ובסוף האירוע אף התקשר לתחנת משטרת זבולון על מנת להזמין קצין משטרה שיגיע למקום (עמ' 12 ש' 4-1 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית הודה כי הוא מכיר את בדיקת הנשיפה מתקופת עבודתו כשוטר ביחידת "אביב" שעסקה באכיפת עבירת השכרות ואף נשף בעצמו במכשיר הינשוף מתוך סקרנות. לשאלה בית המשפט, השיב כי לא היה מודע לצורך להמתין 15 דקות מאחר ואבטח את היחידה ולא עסק באכיפת עבירת השכרות (עמ' 13 ש' 25-13 לפרוטוקול). הנאשם הכחיש באופן גורף את הדברים אותם נטען כי הטיח בשוטרת הילה כפי שנרשם מפיו במסגרת ת/1. כאשר נשאל מדוע זרק את הנשיפון על השוטרת השיב כי הדברים נבעו מתוך לחץ (עמ' 14 ש' 10-11 לפרוטוקול). הנאשם אישר כי שתה בקבוק בירה אחד בצהריים.

המאשימה בסיכומיה ביקשה לקבל גרסת שתי השוטרות ולהרשיע את הנאשם. לטענתה הנאשם הבין היטב את משמעות האיסורים לרבות האיסור לעשן, אולם הכשיל הבדיקה בכוונה באמצעות עישון סיגריה. בהמשך, אף ניסה למנוע את רישום הדו"ח בכך שחזר ואמר להם שהוא שוטר וניסה לזמן למקום קצין משטרה. המאשימה הפנתה ל"מבחן הביצוע" ממנו ניתן ללמוד כי הנאשם נהג בהיותו שיכור.