מדינת ישראל נ' עבד(עציר)

החלטה

אמנם מדובר בתיק כפול. לכן, אני מורה על סגירת תיק 1889-10-11.

ניתנה והודעה היום כ"ח אדר תשע"ב, 22/03/2012 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

גזר דין

הנאשם שלפני הורשע, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא בטוח חובה בתוקף, וללא רישיון נהיגה בתוקף.

על פי עובדות כתב האישום נפסל הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 31 חודשים על ידי בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז, בנוכחות הנאשם.

כמו-כן, בחודש ספטמבר 2005 פג תוקפו של רישיון הנהיגה שהחזיק הנאשם.

בנסיבות אלו, לא רק שלא היה הנאשם רשאי לנהוג ברכב, אלא שנהיגתו ברכב לא היתה מכוסה ביטוחית.

חרף האמור, נתפס הנאשם כאשר הוא נוהג ברכב ביום 5.9.2011.

עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה הטומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל, ולא פחות מכך משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי ביהמ"ש (רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל). הנוהג בזמן פסילה ממשיך לסכן את שלום הציבור לאחר שבעבר כבר הוכיח כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, ומוכיח במעשיו כי לא ניתן להרחיקו מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן).

יש בעבירה זו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל).

חומרתה של העבירה מצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל גם כאשר מדובר בעבירה ראשונה (ע"פ (י-ם) 8392/04 עליאן נ' מדינת ישראל, ע"פ (י-ם) 2748/08 שוויקי נ' מדינת ישראל).

בעניינו של הנאשם נודעת למעשיו חומרה יתירה. לנאשם עבר פלילי, הוא ריצה מספר תקופות מאסר. לנאשם עבר תעבורתי עשיר הכולל עבירות רבות ביותר.

לא די בכך, אלא שביום 27.4.2010 הוטל על הנאשם, בין היתר, עונש של מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח תקף.

בנסיבות אלו, ניתן לקבל את עמדת המאשימה לפיה הנאשם בז לחוק ואינו בוחל ליטול את הדין לידיו פעם אחר פעם.

ברם, מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם עולה כי סוף סוף הנאשם מבין את חומרת מעשיו ואת השלכותיהם הקשות. שירות המבחן התרשם כי זו הפעם ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד הנאשם חידדו לו את גבולות המותר והאסור. שירות המבחן התרשם, מאחר ומדובר בשירות מקצועי אינני מוצא להימנע מלקבל את התרשמותו, כי הנאשם הביע רצון ומוטיבציה לעריכת שינוי משמעותי באורח חייו ובכלל זה לערוך בדיקה מעמיקה ופנימית לחלקים אישיותיים והתנהגותיים שקיימים אצלו, כאשר עמדו ברקע מעורבותו בעבירות שונות לאורך השנים.

שירות המבחן ציין עוד את הנסיבות המשפחתיות הקשות בהן גדל הנאשם ואת החסכים הרגשיים השונים מהם סבל.

נראה כי לאור עברו הפלילי והתעבורתי המכביד של הנאשם היה קושי לקבל את המלצת שירות המבחן, אשר שמה את הדגש על שיקולי השיקום, חלף שיקולי ההלימה. ברם, לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם ריצה תקופת מעצר ממושכת העולה על 6.5 חודשים.

בנסיבות אלו, נראה לי כי יש מקום לקבל את המלצת שירות המבחן וליתן כנגד הנאשם צו מבחן. אני סבור כי לאור הרקע של הנאשם, המפורט לעיל, ובהתחשב בכך שאי עמידת הנאשם במבחן עלולה להביא להפעלת המאסר המותנה, הרי שיש בכך כדי להמריץ את הנאשם לשנות את דרכו.

לאור חומרת מעשיו של הנאשם אין מנוס מלהטיל עליו פסילה משמעותית. עם זאת, אין לחסום את דרכו לשוב לדרך חדשה ולפעול לחידוש רישיונו ולאחוז בהגה כדין.