מדינת ישראל נ' עבד אלנבי

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות המבקש שניתן בתאריך 16/03/11.

המבקש הורשע בביצוע עבירה של נהיגה ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה עשה שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית עבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

על המבקש הושת קנס בסך 2000 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 30 יום ופסילה על תנאי 3 חודשים למשך 3 שנים.

מעיון בתיק עולה כי ההזמנה לדין נשלחה למבקש בדואר רשום מס' 492311.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 240 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו."

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין."

אי התייצבות לדיון

הסיבה לאי התייצבותו של המבקש לדיון עפ"י בקשתו הינה כי לא קיבל הזמנה לדיון .

סעיף 239 לחסד"פ קובע :

"בעבירות לפי פקודת התעבורה או התקנות לפיה...ופקודת רכב מנועי...בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או לפי חיקוק אחר....רשאי שר המשפטים לקבוע בתקנות סדרי אישום והמצאת מסמכים אף בסטיה מהוראות חוק זה."

סעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובע:

" בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239 א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירות קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, (ההדגשה במקור) אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות לקבלן."

בע"פ (ת"א) 70720 אהוד קריב נ' מדינת ישראל קבעה כבוד השופטת הילה גרסטל כי:

"העולה מקריאה תכליתית של לשון תקנה 44 א הוא, שאיזכור אישור המסירה נעשה כדי ללמד שבניגוד לכללי ההמצאה תחשב הזמנת ההמצאה, להמצאה כדין, אם חלפו 15 יום מיום משלוח ההזמנה..."

מעיון בתיק עולה כי ההזמנה לדין נשלחה למבקש בדואר רשום מס' 492311 ועל פי האישור מרשות הדואר מיום 5/6/11 שצירף ב"כ המבקש דבר הדואר נשלח בתאריך 14/11/10 אל כאלד עבד אלנבי שרפת והוחזר "כלא נדרש " בתאריך 23/12/10.